בן-גור: מעורבות במינויים בשירות המדינה - דבר מקובל ולגיטימי

בן-גור מספר כי הכיר את מצא 4 שנים לפני אירועי הפרשה, וכי הייתה ביניהם הערכה מקצועית הדדית גדולה ביותר. לדבריו, הוא ראה במצא אדם איכותי מאוד, בעל כושר מנהיגות וכריזמה.

הוא לא מכחיש כי מצא פנה אליו בכדי שיתערב לטובתו באשר למינויו למנהל רשות המיסים, ואולם, לדבריו, "אין כמעט מנהל רשות מיסים שלא ביקש את עזרת גורמי החוץ הבאים עימו במגע, בהמלצה לגורם הממנה, כדי לזכות במינוי".

לדבריו, מצא ביקש ממנו כי יפגישו עם קארשי, ובנוכחותו נערכה פגישה בביתו של קראשי, אותה יזם מצא. עם זאת, לדבריו הוא לא השתתף בפגישה עצמה אלא צפה במשחק כדורגל בטלוויזיה. בן-גור מעיר עוד כי לא היה לו קשר לקידום פגישה בין מצא לזקן.

קארשי טוען בתשובתו לאישום, באמצעות עו"ד איתן מעוז, כי למרות שהפך לידיד אישי של מצא לאחר מינויו - לא הייתה לו שום תרומה אפקטיבית לבחירתו, וכי הוא מעולם לא נתן למצא להניח כי כך אכן קרה ולא ציפה ממנו לדבר.

לדבריו, הטענה כי מבין כל עשרות ממליציו של מצא, בהם אנשי ציבור בכירים מאוד, דווקא הוא זה שהביא למינויו - היא טענה מלאכותית, מכוונת משפטית ואינה סבירה.

בדומה לבן-גור, גם קארשי טוען כי "לקה בהאדרה עצמית" לא מבוססת לגבי חלקו במינויים ברשות, ובהאזנות הסתר שבוצעו לו הוא נשמע נושא אומר דברי רהב ואמרות-סרק - שמשקפים באופן מוגזם תכני שיחות שקיים עם הנאשמים ואחרים.

לדבריו, כאיש ציבור הוא ניסה לסייע לפונים אליו, לשדך, לתווך ולהשתדל. עם זאת, הוא מבהיר כי למרות זאת "לא היה בהתנהלותו אבק שוחד או רדיפת שלמונים", וכי הסיוע שהעניק לאנשים "לא נעשה כדי לשחד מאן-דה ולזכות בהטבות וטובות הנאה כלשהן".

ראש רשות המיסים לשעבר, ג'קי מצא, מכחיש את האישום כלפיו, לפיו הוא קיבל את מינויו בשוחד בסיוע קובי בן-גור ויורם קארשי.

בתשובתו לכתב האישום - באמצעות עוה"ד דוד ליבאי ונבות תל-צור - הוא טוען כי הוא ממילא היה המועמד המוביל, מינויו היה טבעי, ראוי ומתבקש, שנתמך על-ידי כל בכירי האוצר, כמו-גם מנהל רשות המיסים שקדם לו, איתן רוב, ונעשה בברכת היועמ"ש ועל דעתו.

מצא מכחיש גם כי נעתר לתכתיבים של בן-גור וקראשי בנוגע למינויים שביצע ברשות. לדבריו, הם הביעו בהזדמנויות שונות את דעתם בפניו באשר למינוי או קידום עובדי רשות, כמקובל בכל מגזרי המשק.

מצא מבהיר כי הוא ראה לנכון לשמוע דעות של גורמים שונים בקשר למינויים, אך מדגיש כי הן היו רק בגדר המלצות, כפי שמקובל בהליכי מינוי במגזר הציבורי כולו, תוך ששיקול-הדעת וההחלטה נשמרים בידיו באופן בלעדי.

עוד טוען מצא, כי מינויי עובדי הרשות בתקופת כהונתו היו ראויים ומקצועיים, שיצאו לפועל לפי מכרזים תקינים, שלא דבק בהם רבב, ושהוכיחו את עצמם גם במבחן התוצאה.

באשר לפגישה עם בן-גור וקארשי בביתו של האחרון, טוען מצא כי בן-גור הציע לו להיפגש עם קארשי. לדבריו, הוא לא ייחס חשיבות לפגישה עימה ולא ידע על מעמדה הבכיר של שולה זקן, אחותו של קארשי, בלשכת שר האוצר, כך שממילא לא סבר כי הדבר יסייע למינויו.

בנוגע לפגישה המשולשת עם בן-גור ומצא לגבי קידום מינויו של מצא למנהל רשות המיסים, טוען קארשי כי השניים הגיעו לביתו בהתראה קצרה, מבלי שידע מה מהות הפגישה. מצא הוצג לו, לדבריו, גם כמי שמעוניין להתמודד על תפקיד ראש רשות המיסים, אך הוא מבהיר כי הוא לא הכיר את מצא קודם לכן, וכי הפגישה בעיקרה הייתה חברתית.

קארשי טוען עוד כי לא היה לו עניין במינוי עובדים ברשות המיסים, וכי כל האנשים המוזכרים בכתב האישום כמי שהיה לו עניין במינויים, ביקשו ממנו את עזרתו.

באשר לסמנכ"ל לשעבר ברשות, בר-זכאי, שקארשי מואשם כי נתן לו שוחד - טוען קארשי כי סייע לבר-זכאי בעניין הנוגע לתכנון ובנייה, כפי שסייע לרבים אחרים, אך ללא כל ציפייה לתמורה ממנו.

בעניין בקשה שהפנה לבר-זכאי בנוגע לתיק מס מסוים, מבהיר קארשי כי הוא רק ביקש מבר-זכאי ינחה שאותו כיצד לפעול, וכי טיפולו של בר-זכאי היה ענייני.

בן-גור טוען, באמצעות עוה"ד משה ישראל ואייל בסרגליק, כי היה חברו הקרוב ביותר ואיש אמונו של ראש רשות המיסים הראשון, איתן רוב, וייעץ לו תכופות בדילמות המקצועיות והפרסונליות הרבות שהיו לו. לדבריו, הוא שימש בתפקידים בכירים ביותר, ויש לו "אינטואיציה חדה לאנשים".

עם זאת, הוא מכחיש כי ניסה לבסס את השפעתו על הנעשה ברשות, או כי ניסה להשיג דריסת-רגל ברשות. הוא מבהיר כי בפרשת המינויים אין ולו מינוי אחד שנעשה בשל בקשתו, וכי הוא לא סייע ולא קידם אף אדם מעובדי הרשות. לטענתו, המינוי היחיד ברשות שביקש ונעשה, אך לא בהכרח לבקשתו, היה של רו"ח גלית שמחון.

בן-גור טוען כי מצא סיפר לו על המינויים ברשות יום לפני פרסומם, אך מדגיש כי כל המינויים היו לפי שיקול-דעתו הבלעדי של מצא. עם זאת, הוא מודה כי התרברב בפני שמחון אודות המינויים וייחס את המינויים עצמו, ואולם לדבריו לא היה שחר לדברים.

הוא מעיד על עצמו כי הוא לעיתים רברבן ומייחס לעצמו כוח שאין לו ונוהג לנכס לעצמו מעשים שלעתים אינם נעשים על-ידו. עם זאת, הוא מציין כי הוא אדם טוב-לב, הנוהג לעזור ולסייע ככל שניתן על-ידי המלצה או מתן חוות-דעת לכל הפונה אליו לעזרה, ללא בקשת תמורה כלשהי וללא כל אינטרס, וכך הוא נהג במאות מקרים.