ערעור על החלטת בי"ד רבני? בג"צ אינו הכתובת

בג"צ אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני המהווה רשות שיפוט עצמאית בכל עניין המובא לפניו והמצוי בגדר סמכותו. כך אומרים השופטים אסתר חיות, יורם דנציגר ועוזי פוגלמן בפסק דין שניתן בעתירה נגד בית הדין הרבני הגדול ונגד בית הדין הרבני בפתח תקוה.

לדברי שופטי בג"צ, בתי הדין הרבניים אינם חסינים מביקורת שיפוטית, ואולם התערבות בג"צ בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים שמורה למקרים חריגים, כאשר החלטותיו של בית הדין הרבני ניתנו בחריגה מסמכות או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כאשר הוא סטה מהוראות חוק המכוונות אליו, או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו נתון לסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. "הלכה זו נובעת גם מעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, שהינו חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוט תקינה, ויש בה כדי למנוע בזבוז שיפוטי יקר על כפל התדיינות", קבעו השופטים והוסיפו כי בית המשפט העליון לא יתערב בהחלטות דיוניות של בתי הדין הדתיים, שאינן בבחינת פגיעה בעיקרי יסוד.

הבעל העותר לבג"צ טען כי נגרם לו עוול, אך שופטי בג"צ הסבירו בפסק הדין כי לא בית המשפט העליון הוא הכתובת לכך אלא מערכת בתי הדין הרבניים. "מצוות החקיקה הראשית הינה כי מחלוקות בנושאים הנתונים לסמכותו של בית הדין הרבני תתבררנה על-ידו עד תום, ובעל דין המבקש להשיג על החלטותיה של ערכאה אחת יעשה זאת באמצעות פנייה לערכאת הערעור המצויה במסגרת השיפוט הרבני. בית המשפט הגבוה לצדק אינו חלק ממעגל זה", כתבו.

במקרה זה, ציין בג"צ, אין עילה להתערב בקביעת בית הדין הרבני הגדול, ודחה את העתירה על-הסף.