בגלובס לא נותרו חייבים, ובמכתב תשובה ששלחו
חגי גולן ו
מתי גולן - באמצעות עו"ד יורם מושקט – אמרו כי הופתעו מעצם הפנייה.לדבריהם, העיתון גלובס נתן אכסניה גם לטורים האוהדים את דיין, ומנו שורה של טורים המתייחסים אל פסק הדין בעניין סרן ר' אותם כתבו יובל יועז ולי-אור אברבך. לדבריהם, לא קיבלו מדיין עד היום כל פנייה בעניין טורים אלה.
גלובס גם מביע תמיהה כיצד לדיין, האמורה להיות חרדה לחופש העיתונות, אין זה נהיר כי כאשר מוגשת נגדה תביעה בגין לשון הרע - הרי שעניין זה ראוי לדיווח ולהבעת עמדה: "בהיותה של מרשתכם עיתונאית בכירה, בעלת השפעה ניכרת על ציבור רחב-הרי שמדובר באישיות שלציבור יש את הזכות לדעת על מעשיה והתנהגותה, ולכותב הטור ולעיתון - קיימת הזכות לחוות את דעתם ולפרסם גם דעות שאינן נוחות לה", נאמר במכתב התשובה.
"דווקא מכתבכם בשם מרשתכם", הוסיפו, "מעלה חשש כי לא חופש העיתונות הוא בבסיסו, אלא דווקא ניסיון להשתקת פרסום דעה אחרת פחות נעימה. מובהר בעניין זה כי בכוונת מרשיי להמשיך ולעקוב אחר ערעורה של מרשתכם, כמו גם תוצאתו. מובהר גם כי מתי גולן ימשיך לכתוב על כל נושא ראוי בתחום הציבורי, וזאת כפי שעשה במשך עשרות שנותיו בעיתונות... לכל טור שנכתב בעניינה הייתה עילה שנבעה ממעשה, מחדל או אמירה שלה. למרשתכם שוודאי. כך גם במקרה בו היא נמצאת חייבת בהוצאת הדיבה; כאשר היא מחליטה להגיש ערעור; וגם כאשר היא מבקרת בצורה קשה את בית המשפט הנכבד על פגיעה, כביכול, בחופש העיתונות ו/או בדמוקרטיה".
בהתייחסות לגופן של הטענות, השיבו אחת לאחת (ציטוט):
בישול ראיות: פסק הדין בעניין תביעת סרן ר', עמוס בקביעות של בית המשפט שמשמעותן חמורה, לרבות בישול ראיות. כמו, למשל: "יש אפוא בהצגת התמונות הללו אמת מסוימת, אולם יותר מכך יש בהן משום עיוות האמת" (ס' 127); ... "אך זו שהוצגה היא אילוסטרציה שאינה לגיטימית, משום שהיא מטעה את הצופה בעניין משמעותי" (ס' 129); "גם זו אילוסטרציה מטעה" (סעיף 130); "סיכומו של דבר, הגנת אמת הפרסום לא תוכל לחול על האופן שבו הוצג בכתבה הירי שירה התובע לעבר המנוחה" (ס' 134); "עריכה פסולה בעליל עשו הנתבעות בהשמעת דברי התובע בסיומו של האירוע" (ס' 135); "הניתוק של המשפט הזה ממכלול המסרים שהעביר התובע באותו מונולוג, הוא, בעיקר, זה שהופך אותו למאוּס כל-כך" (ס' 137) ורבות אחרות כך למשל בסעיף 154 לפסק הדין:
- "ברם, התמונה העובדתית המתקבלת בתודעתו של הצופה הסביר שונה מעובדות האמת שינוי ניכר, לרעת התובע ולגנוּת שמו הטוב ודמותו. כך לגבי הרקע לאירוע, מבחינת תיאורהּ של המנוחה כילדה תמימה בדרך לבית הספר; כך בנוגע לתיאור מקומה ביחס למוצב וביחס לאב"ם, ולעילת הפתיחה באש; כך בתיאור הירי שירו חיילי המוצב; בהצגת הסתערותו של התובע; בתמונת המציאות שהייתה בתודעתו בעת הירי שביצע; באופן שבו בוצע הירי; בהתעלמות ממרכזיות עניינו של התיק; בהצפּנת ירי הצלף; באופן הצגת המשפט שאמר התובע בקשר בסיום האירוע ובהוצאתו מהקשרוֹ; באופן הצגת גילהּ של המנוחה כנמוך מכפי שהיה; בהעלמת גירסתו של התובע, שהתבררה כנכונה, כי חייליו העלילו עליו עלילות שקר. באלה סטו הנתבעות מן האמת, ויצרו בעיני הצופה תמונת מציאות שגויה. הובטח לו, לצופה, בתחילת הכתבה, כי "מה שעולה מתוך חומרי החקירה... הוא די ברור מבחינת העובדות" (בפתיח לכתבה), והנה התברר לנו כי לא מיניה ולא מקצתיה. בעמל רב – למעלה משלושים ישיבות ומאות עמודים של פרוטוקול – עלה בידי בית הדין הצבאי לחשוף את התמונה העובדתית המלאה ביחס לאירוע, וההצהרה היומרנית של אילנה דיין כי העובדות הן ברורות התגלתה כחלולה".
כן ראו ההתיחסות שנעשתה אל התנהלותו של מר
גיורא איילנד, העד מטעם מרשתכם.
1.
קמפיין הדיסקרדיטציה: בעניין זה התבטאה מרשתכם עצמה, בראיונות שונים, נגד פסיקת בית המשפט ופסק הדין – כמו למשל קביעתה, שאינה נכונה, כי השופט סולברג קבע שלא היה ענין ציבורי בפרסום פרשת הריגתה של הילדה הפלשתינית. אמירה כזאת נקלטה אצל העתונאים מפי מרשתכם, והם חזרו עליה, למרות היותה בלתי נכונה, כפי המופיע בפסק הדין.
מובן כי השמצה כזאת, מפיה של מרשתכם, ד"ר למשפטים ועיתונאית המוכרת בציבור כאמינה- גורמת לדיסקרדיטציה בכך שניתן להבין שהיא רומזת כי דם ילדה פלשתינית בעל עניין ציבורי בעיני כב' השופט סולברג (הימני, המתנחל, וכו'...).
בנוסף, זכורה התבטאותה של מרשתכם, באופן חסר תקדים שאינו מוכר למרשיי, מיד לאחר פסק הדין, שם קבעה: "פסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמוקרטית". המדובר בכל הכבוד, בהתבטאות חריגה ויוצאת דופן בחריפותה, הגובלת בהסתה.
2. זאת ועוד, ולמען הסר ספק, הרי שבידי מרשיי פרטי עורכים וכתבים היודעים לספר כי מרשתכם ושלוחיה דיברו אתם ברוח זו. על כך העיד גם מאמרו של כתב
מעריב מר קלמן ליבסקינד בבלוג שכתב.
3.
"עובדת בצורות שונות על השופטים" - להלן המשפט המלא מתוך טורו של גולן: "במיוחד כאשר בקרב רבים בציבור יש כבר מזמן תחושה שדיין "עובדת" בצורות שונות על ביניש והשופטים לקראת הערעור - ושהם נענים לה".
תחושה בציבור אינה "קביעה", כמובן. על קיומה של התחושה זו בקרב הציבור, יכולים להעיד מאמרים, מכתבים, וטוקבקים רבים מאד, כמו גם מכתבה של "התנועה לחופש המידע" אל נשיאת ביהמ"ש העליון הש'
דורית ביניש.
4.
"השופטים נענים לה" - כוונת מרשיי הייתה לכך ששופטי בית המשפט העליון מוכנים להופיע בפורומים שונים בהנחיית מרשתכם, אף שבפניהם מונח ערעורה וערעור כנגדה. לאחר שמרשתכם נמצאה בשלב זה בבית המשפט המחוזי, כמוציאת דיבה, לאחר שהתבטאה בצורה מכפישה נגד בית המשפט המחוזי בירושלים כנזכר לעיל, והאמור פסק הדין – היה מצופה מהשופטים שלא יופיעו על במה אחת עם מרשתכם, בדיון בניהולה. דרישה זו כלפי השופטים וכלפי לשכת עורכי הדין- הועלתה מסקטורים שונים בציבור – אולם עד כה לא ניתנה תגובת הנהלת בתי המשפט לכך...
(סוף ציטוט)
[להלן המאמר המדובר של חגי גולן, כפי שפורסם בגלובס ב-7 בפברואר 2010]