מדוע אסור לשלם שעות נוספות לעובדי ההיי-טק?

כמה מרתק לראות איך בעוד שהמציאות רצה קדימה, לעיתים החקיקה רצה אחורה. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שקובע, בין השאר, שיש לכתוב במפורש בתלוש השכר את מספר השעות שבילה העובד במקום העבודה, לקח אותנו באבחת קולמוסו של המחוקק אל סצנת המהפכה התעשייתית של ראשית המאה הקודמת. בבחינת "אל תבלבלו לנו את המוח עם עובדות", דוגמת תפוקות מורכבות ועבודה בלתי מדידה, ו"תעשו מה שאומרים לכם", כלומר, "תמדדו שעות, לא משנה כמה זה בעייתי, כי זה מה שאנחנו, המחוקקים, מכירים ועם זה הקמנו את מפעלי ההסתדרות בנגב בשנות ה-50".

במציאות החדשה, למשל בהיי-טק, העבודה של רבים מאתנו אינה מתנהלת מול קווי הייצור, וגם אין לה בהכרח שעות התחלה וסיום ברורות. למשל, חלק מהעבודה נעשה באמצעות שיחות טלפון, חלקן שיחות ועידה טלפוניות רבות משתתפים, שבמקרה הטוב תופסות אותנו בנסיעה לעבודה או ממנה, אך באופן כללי יכולות להגיע בשעות שונות ומשונות, לאור העובדה שחלק מהעבודה נעשית מול צוותים בארה"ב, יפן והודו. אז איך בדיוק מודדים את העבודה הכרוכה בכך?

אנחנו עובדים מהבית לא מעט. אצלנו, למשל, כחלק מהשגרה, עובד יכול לעבוד מביתו יום בשבוע. הרבה עובדים נוהגים להתחבר למחשב שלהם לאחר שעות העבודה כדי לתת מענה דחוף למייל. איך מודדים באופן סביר את כל הגיחות הללו לסביבת העבודה ואיך אני מודד את אותה חצי שעה שבה אני אומנם שוכב במיטה, אבל מתמקד בבעיה בעבודה? לפעמים פריצת הדרך בפיתוח אלגוריתם כלשהו תופיע בדיוק בזמן ההגות הזה. אם זו לא עבודה, מה כן?

ומה עם מסרונים שמגיעים לאורך היממה? כל אלה מופיעים בשעות שונות וגם בחופשה. שנסתובב עם פנקס קטן ונרשום בכל פעם שאנו עסוקים באופן כלשהו בעבודתנו? רישום מסוג זה הוא הרי רעיון אווילי שמשתרע על כל המרחב שבין בלתי מעשי לבין טרחה בלתי מתקבלת על הדעת.

אבל לא רק התשומות ושעות העבודה נעשו קשות יותר למדידה; גם התפוקות נעשו כאלו. אם בעבר בקו הייצור של שרפרפי עץ כל שהיה צריך הוא לספור את השרפרפים שנפלטו מקו הייצור, הרי שכיום מדידת התפוקה מסובכת יותר ומדויקת פחות. ברוב התפקידים בהיי-טק אנו מתעניינים הרבה יותר בתפוקות ופחות בתשומות. במלים אחרות, מה מפיק העובד ובאיזו איכות, ולא כמה שעות בדיוק הוא עבד.

ואולם כל זה לא מעניין את תיקון 24. במקום להתמודד עם האתגר הקשה של איך מתגמלים עובדים בסביבה של תפוקות מורכבות, זורק אותנו התיקון 100 שנה לאחור, ופשוט מחייב אותנו למדוד תשומות. לזה קוראים לחפש את המטבע מתחת לפנס, בן הדוד של אל תבלבלו לי את המוח עם עובדות.

מה הפלא שכיום, כאשר מנסים לבדוק עם עמיתים בתעשיה כיצד הם מיישמים את מדידת השעות הנדרשת בתיקון 24, שומעים מגוון סיפורים שנראים כמו אוסף של התחכמויות והסכמות תוך קריצת עין. אני ממש לא רואה עובד אחד שירוויח מזה. לעומת זאת, אני רואה חברות שנפגעות מזה כבר עכשיו. כמובן שגם ברמת התרבות הארגונית זו פגיעה קשה.