סין משתלטת על עולם האמנות

האם אמנות משקפת את החיים? רבים יענו כי שוק האמנות הוא ברומטר מצוין לאקלים הכלכלי. לכן, אין זו הפתעה שנתונים שפורסמו על-ידי Artprice (חברה העוקבת אחרי מחירי יצירות אמנות הנמכרים במכירות פומביות ברחבי העולם) העידו כי שנת 2009 הייתה שנה גרועה למכירות הפומביות.

פיקסו, כמו תמיד, גרף את הסכומים הגבוהים ביותר במכירות הפומביות, אך אפילו הוא הצליח להכניס רק 121 מיליון דולר, בהשוואה לשיא של 339 מיליון דולר בשנת 2006.

השנה, עיקר העניין הוא בדירוג האמנים המוכרים ביותר: במקום הראשון נמצא באופן בולט פיקסו. אחריו, כצפוי, וורהול ובמקום השלישי - כניסה מפתיעה וחדשה - צ'י באי שי. צ'י נחשב מזה זמן רב לאמן הסיני המצליח ביותר של המאה ה-20.

ומסתבר שלמרות שהמושג "מייד אין צ'יינה" מעורר ברבים תחושה של מוצר זול ולא איכותי, בשוק האמנות, התמונה - תרתי משמע - לגמרי אחרת. באופן אירוני, צ'י היה פופולרי בעבר במיוחד בקרב אספנים אמריקנים. אך היום הוא "שחקן מבוקש" בקרב אנשי עסקים סינים עשירים.

עבודותיו של צ'י הן פריטי איסוף מכובדים, משום שהוא עסק בסגנונות אמנותיים רבים ושונים. לצד ציורי נופים, פרחים ובעלי חיים, צ'י היה גם קליגרף שעסק ברעיונות שונים מהמאה ה-18.

צ'י טיפס אומנם במעלה הסולם האמנותי, אך יש לזכור כי 70 מיליון הדולר שגרפו עבודותיו בשנת 2009 לא מיקמו אותו בעשירייה הפותחת בשנים 2007 ו-2008. יחד עם זאת, עלייתו בהחלט מקבילה לחלקה המתפתח של סין בשוק האמנות, שחלקו היווה 4% בשנת 2005 וכיום מהווה יותר מ-17%.