מיכל סדן תבעה את אהוד נופש וספורט (נתבעת 1) ואת הנהלת רשת מלונות סי הוטלס (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 18,000 שקל, לאחר שאיבדה צמיד.
מכתב התביעה עלה כי סדן התארחה ב"מלון אחוזת אסיינדה ביער" במעלות, המנוהל על-ידי הנתבעת 2, בין התאריכים 1.2.08 ל-3.2.08. במהלך האירוח, בילתה בספא המופעל על-ידי נתבעת 1 והתבקשה להסיר צמיד יקר. בשלב מאוחר יותר הבחינה בחסרונו של הצמיד, שעקבותיו אבדו עד עצם היום הזה. לדבריה, דובר בצמיד יקר ובעל ערך רגשי.
נתבעת 1 הודתה כי סדן הסירה צמיד מידה, והניחה אותו על השולחן ולדבריה, מטפלת בספא אישרה זאת.
בפסק הדין קבעה השופטת תמר בר-אשר-צבן, כי אין חולק שלא נכפה על סדן להסיר את הצמיד, ואם עשתה זאת לבקשת המטפלת בספא - הדבר נעשה מרצונה הטוב. "בנסיבות אלו, לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת היא האחראית היחידה לצמיד שהסירה מידה ונראה כי היא זו שהתרשלה בכך שעזבה את הספא, מבלי לוודא שלקחה יחד עימה את הצמיד".
השופטת ציינה כי "התובעת לא הוכיחה שהצמיד נגנב על-ידי המטפלת בספא ואף לא הוכיחה כל
רשלנות מצד הגורם שמפעיל את הספא שבעטייה אבד הצמיד".
לדבריה, לא ניתן לומר כי המטפלת בספא או נתבעת 1 המפעילה את הספא, באות בגדר שומר-חינם. "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות (סעיף 1(א) בחוק השומרים, התשכ"ז-1967) ושומר חינם הוא השומר נכס מבלי לקבל טובת הנאה בתמורה (סעיף 1(ב) בחוק השומרים). במקרה זה, המטפלת בספא וכך גם כל גורם אחר מטעם הנתבעת 1, לא קיבלו להחזקתם את הצמיד אלא הוא הונח על-ידי התובעת במקום. גם לא ניתן לומר כי מי מהן היה שומר חינם, שכן לא התקיים התנאי של החזקת הנכס כדין. למעלה מן הצורך יוער כי אפילו הייתה התובעת מוכיחה שמי מהנתבעות היא בגדר שומר חינם, לא היה בכך כדי לסייע בידה. שכן כדי שניתן יהיה לקבוע שמי מהן אחראית לאובדן הצמיד, היה על התובעת להוכיח שהן התרשלו בשמירת הצמיד. במקרה הנדון, הנתבעות לא שמרו על הצמיד ואף לא נדרשו לעשות כן. לא זו בלבד, אלא שנראה כי מי שהתרשלה היא דווקא התובעת", אמרה השופטת.
היא הדגישה בפסק הדין כי סדן לא הצביעה על רשלנות מצד הנתבעות ועל הפרת חובתן לשמור על הצמיד. "מנגד כאמור, נראה כי התובעת לא שמרה על הצמיד כפי שהיה מתבקש שתנהג ביחס לחפץ בעל ערך סנטימנטאלי כפי שתואר על ידה. לאור האמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות".