שופטת בית המשפט למשפחה ברמת-גן,
עליסה מילר, דנה בתביעה שהגישו קטינים באמצעות אמם נגד סבם וסבתם, הורי אביהם לחיוב במזונותיהם.
מכתב התביעה עלה כי לאחר הגירושין ניתק האב קשר עם ילדיו הקטינים, בני ה-6 וה-7, התחמק מתשלום המזונות, ומאז חודש ינואר 2008 הצליחה האם לגבות מזונות של חודש אחד והיא וילדיה, התובעים, מצויים במצוקה כלכלית.
במהלך שנת 2008 נעצר האב בגין אי-תשלום מזונות, ישב במאסר במשך חמישה ימים והשתחרר מבלי ששילם מזונות.
התובעים טענו כי הורי אביהם אמידים ובעלים של מפעל המעסיק עובדים, ומתגוררים בדירת חמישה חדרים. "קמה לנו זכות לתבוע מזונות מהנתבעים לנוכח העובדה שאמנו אינה מצליחה לגבות מזונות מאבינו ולאור החוק". לדבריהם, הוריהם קיבלו מהנתבעים בעת הנישואין, מתנה בסך 15,000 דולר לצורך רכישת דירה שהוחזרה בעת הגירושין. "לולא הייתה לנתבעים אפשרות כלכלית, לא היו יכולים מלכתחילה להעניק להורינו מתנה".
האם צירפה תלושי שכר וחוזה שכירות, וטענה שהיא נתמכת על-ידי הוריה ולולא עזרתם - לא הייתה שורדת. כמו-כן שמשכורתה נאמדת בסך של 4,000 שקל בחודש, ועליה לשלם שכר דירה בסך של 1,900 שקל וביתרה עליה לממן את הוצאות אחזקת הבית.
גרים בדירת 3 חדרים ולא ב-5 בכתב ההגנה טענו הסבים כי בנם הפסיק לשלם מזונות לאחר שהסדרי הראייה עם הקטינים לא מומשו, והוגשו תלונות לבית הדין ולמשטרה בעניין. לדבריהם, יש לדחות את התביעה על הסף משום שאינה עומדת בתנאי סעיף 5(3) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) והאם לא מיצתה את ההליכים בבית הדין הרבני.
הסבים הדגישו כי אינם עומדים בתנאים הקבועים בחוק לתשלום מזונות נכדיהם לאור מצבם הכלכלי הקשה, וכי המפעל עומד לקרוס והם עומדים בפני פשיטת רגל ונקלעו לחובות. "אנו מתגוררים בדירת 3 חדרים עם 4 ילדינו כאשר 3 מהם קטינים שעול פרנסתם עלינו ובבעלותנו רכב משנת 1999".
הם הוסיפו כי אמם של הקטינים מקבלת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 2,490 שקל.
האם וילדיה אכן סובלים ממחסור בפסק הדין הפנתה השופטת מילר לסעיפים 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), כאשר סעיף 4(3) לחוק קובע את החיוב של סבים במזונות נכדיהם וסעיף 5 קובע את שלושת התנאים המצטברים לחיוב הסבים במזונות אלו להלן:
- "5. סולם המזונות
אין אדם חייב לספק מזונות לבן משפחה לפי סעיף 4 אלא אם במידה שנתקיימו שלוש אלה:
1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, בן זוגו, ושל הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו.
2) אותו בן משפחה, על-אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר.
3) אותו בן משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או סעיף 3 או מעזבון ואינו יכול לקבלם מבן משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4."
השופטת מילר הדגישה כי הנטל להוכחת קיום שלושת התנאים מוטל על התובעים, וכי הם לא הרימו את נטל ההוכחה ותביעתם נדחית. "התובעים לא הוכיחו כי יש ביד הנתבעים לספק מזונותיהם לאחר שסיפקו צרכיהם שלהם ושל ילדיהם הקטינים. אכן, הספק בדבר העדר דיווח מלא על ההכנסות המלאות של הנתבעים ממפעל הממתקים שבבעלותם, עלה, אך בכך אין די על-מנת להוכיח כי לנתבעים היכולת כלכלית לתמוך בתובעים ולא כל שכן, לאור טענתם כי אף נאלצו לפדות את חסכונותיהם מפאת מצבו הקשה של המפעל והמסמכים שצירפו להוכחת מצבם הכלכלי".
השופטת התרשמה כי הקטינים-התובעים ואמם סובלים ממחסור, אך לדבריה, האם עובדת ונעזרת בהוריה כדי לשרוד כלכלית ומקבלת מזונות מהביטוח הלאומי החל מיום 1.3.09. "יש לציין כי באופן עקרוני, לו היו התובעים מוכיחים כי הנתבעים הינם אנשים אמידים, גביית המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי לא הייתה מהווה מניעה לחייב הנתבעים במזונות התובעים, שכן פשיטא, שאין להטיל נטל תשלום המזונות על הקופה הציבורית, כאשר מי מבני המשפחה החייבים במזונות הקטינים, יכולים לשלמם".