שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן,
עליסה מילר, דנה בתביעת קטינים להגדלת מזונותיהם (בן 23 - עבור התקופה בה שירת בצה"ל ובת 15) כנגד הנתבע, אביהם, שהגיש מצידו תביעה שכנגד להפחתת מזונות הקטינה שעומדים כיום על סך של 2,232 שקלים בגין שינוי נסיבות.
הנתבע פירט את ההידרדרות במצבו הבריאותי, לאחר שעבר תאונת דרכים, והעובדה שנישא מחדש ונולד לו ילד. השופטת מילר הבהירה בפסק-הדין שההלכה קובעת שרק שינוי נסיבות מהותי יצדיק הקטנת או הגדלת מזונות ועל הצד העותר לשינוי דמי המזונות מוטל הנטל להוכיח שחל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. "השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא זמני. הוכחת השינוי מבוססת על יסודות עובדתיים שיש לתמוך במסמכים וראיות. אין לצאת מתוך הנחה, כי כל שינוי נסיבות מביא לשינוי אוטומטי של דמי המזונות".
לדברי השופטת מילר, פסק-הדין המקורי למזונות שנחתם בין הצדדים בחודש מרס 2005, מהווה נקודת מוצא במסגרת הדיון בתביעה להגדלה או הפחתת מזונות. "ביהמ"ש אינו בודק מלכתחילה את צרכי הילדים ויכולת החייב, אלא בוחן אך את שאלת שינוי הנסיבות מעת מתן פסק הדין. שינוי נסיבות יכול שיהא באחד מרכיבים אלו: עצם החיוב, שיעור החיוב, צרכי הזכאי, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין. הוכחת שינוי נסיבות מהותי נעשית על בסיס יסודות עובדתיים ועל-מנת להוכיח שינוי שכזה יש לתמוך את הטענות בפרטים מלאים ומדויקים על אודות השינוי המהותי".
השופטת מילר קבעה שפסק הדין למזונות, כאמור, לא התייחס לשאלת מדור הקטינים שגרו בדירת הוריהם ופסק הדין לפירוק השיתוף בדירה ניתן באוגוסט 2005. "לטענת הנתבע, אצה לתובעת הדרך למכור את הדירה למרות שאיפשר לה להמשיך ולהתגורר בבית עד מלאת לקטינה 18. הנתבע חזר על גרסתו זו מספר פעמים. התובעת התקשתה להסביר מדוע לא קיבלה את ההצעה ועמדה על תביעתה, אולם אין מקום לדון בשאלה זו היום, שכן בפועל, ניתן הצו לפירוק השיתוף והתובעת רכשה את חלקו של הנתבע ב-165,000 דולר. לצורך הרכישה לקחה הלוואה בגובה 50,000 דולר בתשלומים בגובה 2,400 שקלים לחודש לשמונה שנים, עד שהבת תגיע לגיל 21, ועתה מבקשת לחייב את הנתבע ברכיב המדור. טוענת התובעת כי דמי שכירות באזור עומדים על 1,200 דולר והנתבע היה חייב ב-30%".
מילר תהתה האם בנסיבות הללו יש לחייב את הנתבע בתשלום מדור לילדתו הקטינה בת ה-15, והשיבה על כך בחיוב. "מדור הוא חלק מהמזונות שעל האב לספק לילדיו ואין לשחררו מחובה זו רק משום שהאישה רכשה לעצמה דירה ומימנה את החלק במשכנתה או הלוואה. על האב להשתתף בתשלום המדור ולא בתשלום המשכנתה, בבחינת שכ"ד רעיוני".
בסופו של דבר, השופטת מילר פסקה שעל הנתבע לשלם לבת שטרם הגיעה לגיל 18 מזונות בתקופת השירות הצבאי או עד לגיל 20 לפי המוקדם מבין השניים, שליש מהמזונות כמקובל בפסיקה ועבור רכיב מדור לקטינה ישלם סך של 400 שקלים לחודש. התביעה שכנגד - להפחתת המזונות נדחתה. "הולדת ילד נוסף מאישה אחרת כשלעצמה, אין היא מנביעה אוטומטית הפחתת מזונות. תוצאת ההפחתה תגיע, כאשר התחברו יחד עם ירידה חדה במצבו הכלכלי של האב ותצביע על הרעה במצבו ובהכנסות. התובע שכנגד לא הוכיח כי בשל מצבו הבריאותי משכורתו ירדה".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
