הזדמנות חייהם: בנדטנר, וולקוט ודנילסון

להגיע לקאמפ-נואו זה אף פעם לא תענוג גדול. להגיע לקאמפ-נואו עם סגל חסר, וכשאתה חייב לכבוש, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.  עם המטען הזה על הגב תתארח הערב ארסנל אצל ברצלונה כששחקני מפתח כמו ססק פברגאס, אנדריי ארשבין, וויליאם גאלאס ואלכסנדר סונג לא יהיו שם כדי להקל על המעמסה. במקומם ייאלץ ארסן ונגר להסתמך על לא מעט מחליפים, רובם שחקנים שהתבגרו בארסנל ומעולם לא זכו ליטול חלק כל כך משמעותי במשחק גורלי שכזה. עבור שלושה מהם – ניקלאס בנדטנר, דנילסון ותיאו וולקוט - מדובר בהזדמנות של פעם בחיים להצדיק, כל אחד מסיבותיו, את האמון של המאסטר הצרפתי. האם הם מסוגלים?

• רוצים לראות את האלופות על מסך בגודל 103 אינץ'?

ניקלאס בנדטנר – אם הכל היה הולך לפי התכנית, הייתם מסתכלים היום על אחד החלוצים הטובים בעולם. גבוה (1.91 מ'), פיזי, מהיר יחסית ובעל משחק ראש מצוין, שחקן שכבר בגיל 16 - אחרי שורה של הצגות במדי נבחרות הנוער של דנמרק - גרם לוונגר לתת את הפקודה להביאו לצפון לונדון. בנדטנר, כמו רוב בני המחזור שלו בארסנל, העביר את שנותיו הראשונות בקבוצת המילואים לפני שהושאל לבירמינגהאם, אז עדיין קבוצה בליגת המשנה. רק שבניגוד לחבריו שהתאיידו להם באפרוריות של הצ'מפיונשיפ, הדני גבה הקומה השאיר חותם בליגה הקשוחה והתובענית עם 11 שערים, יכולת מצויינת, והעפלה לפרמייר-ליג. באיצטדיון האמירויות כבר החלו לדבר על הדבר הגדול הבא.

אבל הפנטזיות התנפצו מהר מאוד. את הופעת הבכורה שלו בהרכב, בגודיסון פארק של אברטון, בנדטנר חגג עם כרטיס אדום שטותי. ב-29 משחקי ליגה באותה עונה הוא מצא את הרשת חמש פעמים בלבד ותפס את הכותרות רק בעקבות עימות פיזי עם עמנואל אדבאיור, חברו לחוד באותה עת, במשחק חצי גמר גביע הליגה מול טוטנהאם. בעונתו השניה בבוגרים של ארסנל הכדורים אמנם נכנסו קצת יותר – 9 בכל המסגרות – אבל בנדנטר שוב ירה לעצמו ברגל כשצולם נטול מכנסיים במועדון לילה מקומי בערב של ההדחה מחצי גמר הצ'מפיונס. האוהדים באמירויות כבר החלו להתייאש.

"ניקלאס חושב שהוא החלוץ הטוב ביותר בעולם, אבל הוא חייב להבין שלא כך המצב", שלח לאחרונה ארסן ונגר מסר חד לחלוץ שלו, שינסה להציל לו הערב את חלום ליגת האלופות בעקבות פציעותיהם של אנדריי ארשאבין ורובין ואן פרסי. ואמנם, בנדטנר הוא לבטח אינו החלוץ הטוב בעולם, אך הוא בהחלט מסוגל להתעלות מדי פעם כמו ב-0:5 על פורטו, שם כבש שלושער מרשים. עד שלא יעשה זאת לעתים יותר תכופות, ובמעמדים קצת יותר גדולים, ביציעי האמירויות ימשיכו לגחך בעצבות אחרי כל החטאה שלו. כדי לשנות את כל זה, יש לבנדטנר שתי אופציות: הראשונה כוללת הצטיינות לאורך זמן והימנעות מתקריות מביכות מחוץ למגרש; השניה, המהירה יותר וככל הנראה גם המועדפת, היא להרים את הערב את הרשת של ואלדס.

דנילסון – הגדולה של ארסן ונגר, כך טוענים כולם, היא יכולתו לזהות כשרון גולמי גדול גם אם לא מדובר בשחקן בולט בקבוצתו. דנילסון פריירה נבס הוא דוגמא מצוינת לכך. עד שנחת בארסנל, מדובר היה בשחקן שולי של סאו פאולו, קבוצת הפאר הברזילאית שזכתה בגביע הליברטדורס ובגביע העולם לקבוצות ב-2005. בכל העונה המופלאה הזאת דנילסון שותף ב-12 משחקים בלבד ופתח רק בארבעה, אבל את ונגר זה לא ממש עניין. נער הפוסטר של סאו פאולו, שגם היה חלק מנבחרת הנערים של ברזיל, הפך בקיץ 2006 לשחקן ארסנל בשווי 3.4 מיליון ליש"ט.

כמו רוב ההימורים של ונגר, גם זה על דנילסון הצליח. לפחות אם מתחשבים בעלויות הכרוכות בעסקה. אחרי שנתיים של התאקלמות - ובעקבות עזיבתם של מתיו פלאמיני, ג'ילברטו סילבה ואלכסנדר חלב - הפך הקשר לשחקן הרכב קבוע בארסנל, כבש שלושה שערים ב-37 הופעות והיה לשחקן שנגע הכי הרבה פעמים בכדור בפרמייר-ליג בעונת 2008/9. הוא אמנם רחוק עדיין מלהיות כוכב-על, ואפילו לא נמצא בפנקס של דונגה בנבחרת ברזיל, אבל בהחלט רואים שמדובר בשחקן מתאים לרמות הגבוהות.
גם בעונה זו יש לילד מסאו פאולו תפקיד משמעותי בקבוצה, כשב-18 הופעות כבש ארבעה שערים. אבל את הנתונים האלה הוא רשם כשלצדו משחקים ססק פברגאס ואלכס סונג, ומאחוריו וויליאם גאלאס. הערב בקאמפ-נואו, שלושתם לא יהיו. דנילסון כן. השאלה הגדולה היא רק אם אחרי המפגש מול צ'אבי ומסי עדיין יזכרו את זה.  אם כן, כנראה שגם דונגה כבר לא יוכל להתעלם.

תיאו וולקוט – בניגוד לבנדטנר שהיה בגיל 16 "עוד כשרון", תיאו וולקוט היה כבר בגיל 15 "ה-כשרון". הטיסן מסאותהמפטון גמע 100 מטרים ב-10.37 שניות בלבד, קיבל חוזה פרסום עם 'נייקי' ונחשב לסחורה החמה ביותר בכדורגל האנגלי עוד לפני שעלה לתיכון. כל הגדולות היו מוכנות לשבור את קופת החסכון, אבל דווקא ארסנל, קבוצה עם פילוסופיה כלכלית מתונה בדרך כלל, היתה זו שזכתה בפרס. המוניטין של ארסן ונגר בעבודה עם ילדים, ועוד 12 מיליון ליש"ט, עשו את ההבדל. וולקוט נדד צפונה ללונדון, אבל כנראה שגם הוא לא שיער מה יחכה לו שם.

עוד לפני שהספיק לרשום משחק רשמי אחד במדי התותחנים, סוון גוראן אריקסון כבר זימן אותו למונדיאל רק כדי לייבש אותו על הספסל. בארסנל הדביקו לו את החולצה מספר 14 עם התווית הברורה - היורש של תיירי הנרי – וציפו לקבלות מיידיות. בגיל 17, בעל כורחו ועל סמך הפוטנציאל שלו בלבד, תיאו וולקוט הפך לכוכב. באופן די צפוי, אותו וולקוט גם קרס. תהליך ההתאוששות עדיין בעיצומו.

בינתיים הוא מראה פה ושם ניצוצות, כמו הדריבל על מגרש שלם מול ליברפול ברבע גמר הצ'מפיונס ב-2008, אבל עושה את זה מעט מדי. המספרים שלו – 14 שערים ב-4 שנים בכל המסגרות – מספרים חצי מהסיפור. כמות המשחקים שלו - 81 בארבע שנים, חצי מהם כמחליף – משלימים את הסוף שכרגע לא נראה שמח במיוחד. כרגע.

כי אולי לטווח הארוך וולקוט אינו יעיל, אך הערב מדובר על 90 דקות בלי אפשרות לתקן. וכמו שהוכיח במשחק הראשון בלונדון, שם כבש את הראשון והיה מעורב גם במהלך שהוביל לשער השיוויון, עדיין מדובר בסילון שכל מגן יתקשה לעצור. אין ספק שהערב בקאמפ-נואו יש לו את כל הכלים להפוך לנשק המנצח של ונגר, אבל השאלה היא רק איזה וולקוט נקבל. הערב, בניגוד לשנים עברו, זה תלוי אך ורק בו. הרי אחרי הכל, אף אחד לא יכול לעצור את תיאו וולקוט יותר טוב מתיאו וולקוט.