בנק ישראל: להוסיף טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות

גם בנק ישראל תומך ביוזמת ליצמן. התועלת מטיפולי שיניים בסיסיים לילדים גבוהה מאוד ועלותם נמוכה, ולכן מומלץ להכניסם לסל הבריאות - כך קובע בנק ישראל בקטע נוסף מתוך דוח בנק ישראל המתפרסם היום (ג', 13.4.10).

סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הוא זה שמוביל את היוזמה להכניס לסל הבריאות את שירותי רפואת השיניים לילדים, בה תומך גם משרד האוצר.

רפואת השיניים לא כלולה בסל שירותי הבריאות הממלכתי. במובן זה ישראל שונה מהמדינות המפותחות, שמרביתן מספקות רפואת שיניים מונעת ומשמרת לילדים ולקבוצות נוספות, כגון קשישים ונשים הרות, במסגרת הסל הציבורי הבסיסי. טיפולים אלו כוללים חינוך והדרכה בהיגיינת הפה, ביקורת שנתית שגרתית על-ידי רופא שיניים, ביקורים חצי-שנתיים אצל שיננית, איטום חרירים וחריצים, אפליקציה מקומית בפלואור, הסרת אבנית וצילומי רנטגן בסיסיים.

בדצמבר 2009 החליטה הממשלה להקצות 65 מיליון שקלים מהתקציב שיועד להוספת טכנולוגיות רפואיות חדשות להכנסת טיפולי שיניים מונעים ומשמרים לילדים לסל הבריאות הציבורי. אומדן העלות התקציבית של הכנסת טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות נעה בין 250 ל-650 מיליון שקלים. האומדן הנמוך מבוסס על הוספת טיפולים מונעים ומשמרים לילדים עד גיל 12, והאומדן הגבוה מבוסס על הוספת הטיפולים לילדים עד גיל 18. שני האומדנים מניחים שתיגבה השתתפות עצמית והם עשויים להשתנות כתלות בטיפולים שיינתנו, בקבוצות הגיל הזכאיות לטיפולים ובסכומי ההשתתפות העצמית שייגבו מהמטופלים.

בבנק ישראל אומרים כי המימון הציבורי לרפואת שיניים בישראל מכסה פחות מ-5 אחוזים מההוצאה הלאומית בתחום זה - שיעור נמוך מאוד בהשוואה למרבית המדינות המפותחות ואפילו בהשוואה לארה"ב (5.1 אחוזים). בנוסף, קופות החולים מספקות טיפולי שיניים בסיסיים לילדים במסגרת הביטוחים המשלימים (במרבית הקופות עד גיל 6 או 8), אולם מדובר ברובד העליון של הביטוח המשלים, שמרבית האוכלוסיה החלשה אינה מחזיקה בו.

ממחקר הבנק עולה כי ההוצאה הכספית לטיפולי שיניים לנפש דומה לעניים ולעשירים, אך מספר הנפשות במשקי הבית העניים (בחמישון התחתון) גבוה בהרבה והכנסתם נמוכה יותר. כתוצאה מכך, משקי הבית העניים (מהחמישון התחתון) מוציאים 1.7 אחוזים מהכנסתם החודשית נטו מכל המקורות על טיפולי שיניים, בהשוואה ל-1.2 אחוזים בחמישון העליון. רבים מהעניים נאלצים לוותר על טיפולים, כי אין ביכולתם לממן אותם. הוויתור של משקי הבית החלשים על שירותי רפואת שיניים פוגע בעיקר בילדים. חלקם של הילדים עד גיל 18 מסך הנפשות במשקי הבית מהחמישון התחתון מגיע ל-50 אחוזים, לעומת 20 אחוזים בחמישון העליון.

חוקרי הבנק קובעים כי התועלת מהרפואה המונעת (ובכלל זה רפואת השיניים המונעת והמשמרת) גבוהה מאוד לעומת עלותה הנמוכה יחסית, ולכן יש חשיבות להכנסתה לסל הבריאות - בדגש על ילדים. המרכז לבקרת מחלות בארה"ב מדווח כי טיפולי שיניים מונעים שגרתיים מפחיתים את עלויות הטיפול בחמש השנים העוקבות ב-40 אחוזים. טיפולים משמרים, כגון איטום שיניים וטיפול בפלואור, מפחיתים את התחלואה פי 3.5.

בישראל נמצא שהתשואה של רפואת שיניים משמרת בקרב תלמידים בתקופת לימודיהם בבתי הספר היא 9 אחוזים לפחות.

בבנק מציינים מספרים יתרונות נוספים להוספת רפואת שיניים מונעת ומשמרת לילדים לסל הציבורי, בעלוּת תקציבית נמוכה יחסית:

• הוספת השירות לסל הציבורי צפויה לשפר את הנגישות של טיפולי שיניים לאוכלוסיות החלשות, במיוחד לילדים שבאוכלוסיות אלו;

• הוספת השירותים המונעים לילדים לסל הבריאות הציבורי צפויה להוזיל את העלות של טיפולי השיניים לכלל הציבור;

• חלק גדול מהילדים מקבלים את הטיפולים כבר היום במסגרת הביטוחים המשלימים, כך שהוספת השירות לסל הציבורי תפנה בביטוחים אלו תקציבים להוספת טכנולוגיות רפואיות.