|
|
הריח לא תלוי בהעדפה אישית [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
מימין לשמאל: פרופ' נועם סובל, ד"ר רפי חדד ופרופ' דוד הראל [צילום: מכון ויצמן]
|
|
|
|
|
|
|
האף האלקטרוני יהיה מסוגל לחזות את מידת הנעימות שיחוו בני אדם כשיריחו ריחות לא מוכרים. כך מדווחים מדענים ממכון ויצמן ומציינים כי גילוי זה סותר את הגישה לפיה תפישת הריח תלויה בהעדפות אישיות ובהקשרים תרבותיים.
המדענים הראו כי מידת הנעימות המלווה ריח מסוים, תלויה במבנה המולקולה של חומר הריח, וכי שינויים הנובעים מהעדפות אישיות או תרבותיות, מתרחשים רק בהקשרים מסוימים.
ממכון ויצמן נמסר, כי לגילוי זה יש השלכות יישומיות במספר תחומים, בהם: ניטור ריחות רעים, נטרול רעלים סביבתיים וסריקת ריחות לתעשיית הבשמים וחומרי הריח. בנוסף, הם מהווים צעד חשוב נוסף בדרך לפיתוח שיטה להעברה דיגיטלית של ריחות.
במכון מסבירים, כי הרכיב העיקרי באפים האלקטרוניים הוא מערך של קולטנים (סנסורים) כימיים. כאשר חומר ריח מסוים עובר דרך האף האלקטרוני, התכונות המולקולריות שלו מפעילות את הקולטנים באופן היוצר תבנית אלקטרונית ייחודית - מעין טביעת אצבע אופיינית לחומר הריח. את האף האלקטרוני "מאלפים" באמצעות דוגמאות ריח, וכך מקנים לו מאגר מידע ראשוני. לאחר-מכן, יוכל המכשיר לזהות את דוגמאות ריח המוצגות לו באמצעות השוואה של טביעות האצבע שלהם לאלה המצויות במאגר. בניגוד לבני-אדם, כאשר מציגים לאף האלקטרוני ריח בלתי מוכר, שטביעת האצבע שלו לא הוקלטה ונשמרה במאגר, הוא לא יוכל לזהות או לסווג אותו.
קבוצת המדענים ממכון ויצמן למדע, שכללה את ד"ר רפי חדד תלמיד מחקר (אז) בקבוצותיהם של פרופ' נועם סובל מהמחלקה לנוירוביולוגיה ושל פרופ' דוד הראל מהמחלקה למתמטיקה שימושית ומדעי המחשב, וכן את אבבה מדהני מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון וד"ר יהודה רות מהמרכז הרפואי וולפסון, נקטו בגישה מסוימת על-מנת לפתור את הבעיה - במקום לאמן את האף האלקטרוני בדרך של הרחת ריחות מסוימים, הם לימדו אותו לקבוע את מיקומו של ריח על-גבי רצף המדרג את מידת הנעימות של הריח. כלומר, לימדו את האף האלקטרוני לחזות האם הריח יסווג בצד הנעים של הרצף, בצד הלא נעים שלו, או בכל נקודה ביניהם.
גישתם נבדקה בקרב ילידי הארץ
המדענים בדקו את גישתם בקרב מדגם מייצג של מתנדבים ילידי הארץ, ועל בסיס הנתונים שהתקבלו הם פיתחו "אלגוריתם נעימות" אותו הזינו לאף האלקטרוני, וחזו באמצעותו את מידת הנעימות של מגוון ריחות חדשים שלא נכללו במאגר המקורי. השוואת הדירוג שעשה האף האלקטרוני, לזה שעשתה קבוצה חדשה של מתנדבים, הראתה על חפיפה גבוהה של כ-80%. כש"הסתפקו" המדענים בסיווג של הריחות לאחת משתי קטגוריות - נעים או לא נעים, הגיעה רמת הדיוק של האף האלקטרוני ל-99%.
בדקו את השערתם גם באוכלוסיות אחרות
המדענים בדקו את השערתם לגבי האף האלקטרוני בקרב קבוצת מתנדבים שעלו לישראל מאתיופיה. מהממצאים עולה, כי גם במקרה זה מגיע האף האלקטרוני לדירוג דומה לזה שהתקבל על-ידי המתנדבים, למרות שה"תכנות" שלו נעשה על-סמך נתונים שנאספו מילידי ישראל. מויצמן נמסר, כי עובדה זו מרמזת על-כך שתרבויות שונות חולקות בסיס משותף בתפיסת הנעימות של ריחות.
לדברי פרופ' נועם סובל, "העובדה כי ביכולתנו לחזות אם אדם בלתי מוכר לנו יאהב חומר ריח מסוים, ללא קשר לרקע התרבותי שלו, מעידה על-כך שנעימותם של ריחות היא תכונה ביולוגית בסיסית, וכי היבטים מסוימים במבנה המולקולרי של החומר הם הקובעים האם ריחו יהיה נעים או לא".
"אנו מאמינים כי רק בהקשרים מסוימים, הרקע התרבותי אכן משפיע על תפיסת הנעימות של ריחות. לדוגמה, רבים תוהים כיצד ייתכן שהצרפתים אוהבים את הריח של גבינות צרפתיות, בעוד שיתר האנשים חושבים כי הריח דוחה. במקרה זה, אנו מאמינים כי הצרפתים אינם סבורים כי מדובר בריח נעים כשלעצמו, אלא שהוא מעיד על איכותה של הגבינה. אם הריח היה מוצג מחוץ להקשרו - כדגימת נוזל בצנצנת - גם הצרפתים היו מדרגים אותו כלא-נעים, כמו כל אדם אחר", אמר פרופ' סובל.
