מדינת ישראל נמצאת במקום השני, רק אחרי ארה"ב, ברמות השכר של המנכ"לים בחברות הגדולות של המשק. ישראל מקדימה מדינות גדולות כבריטניה, שווייץ, אירלנד, קנדה, אוסטרליה, איטליה, גרמניה, הולנד, אוסטריה, דנמרק, סינגפור, שוודיה ועוד מדינות רבות לאחר נרמול בהתאם לגודל החברות - כך עולה ממחקר של שני פרופסורים למינהל עסקים מהרווארד - ג'י לורש וקארש קורנה - שפורסם ב-"Harvard Magazine" תחת הכותרת "בעיית השכר". זהו המחקר הגדול ביותר שנעשה על משכורות מנהלים בארה"ב, והוא מראה כי ביצועי החברה מסבירים 4% בלבד מהשינויים בשכר המנהלים. על-פי דעתם, המנהלים יודעים לעשות את המניפולציות המתאימות על המערכת כדי להוציא את השכר הגבוה ללא קשר לביצועים.

לורש וקורנה מציגים במאמרם את כל המחקרים החשובים שבוצעו על שכר מנהלים בארה"ב לאורך השנים, ומסיקים מהם מספר דברים: אין קשר בין שכר המנהלים לביצועים; להרבה מנהלים אין בכלל שליטה על התוצאות שהם לכאורה הציגו; בדרך כלל רק המנהלים בצמרת מתוגמלים על-אף שקבוצה גדולה של אנשים אחראית לתוצאות; אין שוק אמיתי שבו נקבעות משכורות המנהלים; יועצי השכר של החברות הם למעשה יועצים למנכ"ל כיצד לקבל יותר כסף; מנגנון השוק גורם לכך שהמשכורות רק עולות למעלה ולא יודעות לרדת.

אך המסקנה העיקרית היא שהשיטה כולה ממקדת את המנהלים ביצירת עושר לעצמם ולא לחברות שהם מובילים. שכר המנהלים, כותבים החוקרים, עולה לא משום שהוא מנוע לשיפור ביצועי החברות, אלא כתוצאה של ביצועים אלה.

"ההתייחסות הנוכחית לשכר המנהלים היא דרך לראות לאיזה מין סוג של חברה נהפכנו", כותבים השניים. "מפני שעולם העסקים הוא כה מרכזי בחברה האמריקנית, שיטות התגמול מעצבות לא רק את התנהגות המנהלים, אלא את התרבות ואת האופי של החברה שלנו. שיטות התגמול מייצגות שינוי דרמטי בדרך שבה אמריקה מתייחסת לטבען ולמטרתן של החברות - ולתפקיד ולזהות של המנהיגים שלהן".