פלוני ערער לבית המשפט העליון על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שהרשיע אותו על-פי הודאתו במעשה סדום במשפחה, במעשים מגונים במשפחה ובניסיון למעשה סדום.
בכתב האישום נטען כי פלוני ביצע במשך מספר שנים בבתו החורגת, קטינה ילידת 1994, מעשי סדום ומעשים מגונים. המעשים נעשו מספר פעמים בשבוע, ולעיתים מספר פעמים ביום. בין היתר ביקש פלוני מבתו החורגת לבצע בו מין אוראלי, לגעת באיבר מינו, ונהג לגעת באיבריה האינטימיים. בשלב מסוים סיפרה הקטינה לחברתה על המעשים ולאחר שהופנתה לפסיכולוגית, הבינה שנוצלה מינית.
בית המשפט המחוזי גזר על פלוני 12 שנות מאסר, מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו-כן, הוטל עליו לשלם לקטינה פיצוי בסך 50,000 שקל.
שירות המבחן העריך כי פלוני לוקה בחשיבה מעוותת המצביעה על קווים של סטייה מינית מסוג פדופיליה. הומלץ על ענישה מחמירה שתמחיש את חומרת מעשיו ותאפשר לפלוני להשתלב בטיפול ייעוד לעברייני מין במסגרת הכלא. בתסקיר שהתייחס לקטינה, נקבע שנגרם לה נזק נפשי, ולאור העובדה שהיא בת לקהילה חרדית, יש להניח שחשיפתה למעשיו המיניים יפגעו באפשרויות השידוך וביכולתה להקים משפחה בעתיד.
פלוני טען בערעור לעליון כי בית המשפט המחוזי שגה כשגזר עליו עונש חמור. לדבריו, יש לתת משקל לנכונותו להשתלב בטיפול ולכך שמעשיו היוו סטייה מהתנהגותו הרגילה. המדינה השיבה כי אין להתערב בגזר הדין שנומק ובוסס על עובדות. "פלוני ביצע מעשים חמורים ביותר ופגע פגיעה אנושה בנפשה של ילדה קטנה, למען צרכיו המיניים, ואין להקל עימו".
"פצע את נפשה והותיר בה צלקות לעולמי עד" שופטי בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין,
סלים ג'ובראן ו
יצחק עמית דחו את הערעור. "הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה. במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה".
השופטים ציינו כי מעשיו של פלוני חמורים ביותר ומעוררים שאט-נפש וסלידה עמוקה. "במשך שנים ובהזדמנויות רבות הוא ביצע בביתו החורגת את זממו, ובתוך כך פצע את נפשה והותיר בה צלקות לעולמי עד. במקום להגן על בתו החורגת ולחנך אותה לדרך ארץ, כפי שהיה מצופה מאב חורג - המהווה עבורה דמות הורית לאחר מותו של אביה הביולוגי - הוא הפך אותה לכלי למען מימוש דחפיו המיניים. מעשים מיניים מעין אלו, הנעשים בתוך התא המשפחתי תוך ניצול מרות וסמכות הורית, ברצף על פני תקופה ארוכה 'הינה חוויה טראומתית המהדהדת משך כל חייה של הקורבן ומשפיעה על התפתחותה והתבגרותה. עוצמת הפגיעה אף מוגברת בהשוואה לפגיעה מינית אחרת, דווקא בשל חווית הבגידה מצד האדם הקרוב והנוכח ביותר בחייה של הילדה הנפגעת".
השופטים הדגישו כי יש להגן על קטינים חסרי-ישע, ומי שפוגע בהם ידון לעונשים חמורים שישקפו את סלידת החברה. "גזר דינו של בית המשפט המחוזי לא סטה לחומרה ממדיניות הענישה הראויה ואיזן כראוי בין כלל השיקולים בהתאם לנסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער".
