עו"ד אורי קורב, המשמש כתובע במשפטו של אהוד אולמרט וכינה שופטים "חמורים" חתם על הסדר טיעון במסגרת ההליך המשמעתי המתנהל נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. הרכב הדיינים הטיל על קורב נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת, שתנוכה בעשרה תשלומים שווים ורצופים והורדה בדרגה לשנה. ההרכב ציין כי ניכוי המשכורת של קורב יחל רק לאחר שתסתיים תקופת הורדתו בדרגה. קורב, בן 43, מועסק בפרקליטות מחוזי ירושלים (פלילי) כסגן פרקליט בכיר א'. במהלך 2009 לימד בקורס "טיעון וחקירת עדים" במכללת שערי משפט.

קורב צוטט כאומר לתלמידיו בקורס "חלק גדול מהשופטים הם חמורים גדולים. הם משחקים טטריס בזמן הדיונים". לגבי נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש איבחן: "יש ביקורת שלי על מערכת המשפט ועל הליברליות שלה, על הטמטום שלה ועל החלטות כמו של ביניש, שמזכות רוצח... באיזה תרוץ דחוק".

קורב מואשם בכך שפגע בהתבטאויותיו הפוגעניות והבלתי ראויות במשמעת שירות המדינה והתנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. בנוסף מואשם קורב בכך שלימד את הקורס במכללה מבלי שהגיש ובלא שקיבל היתר לעבודה פרטית. קורב אף המשיך ללמד למרות שבקשתו בעניין סורבה. בכך הוא הפר את הוראות התקשי"ר וכללי האתיקה. בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הודה קורב והורשע באישומים נגדו. בתמורה הוטלו עליו אמצעי המשמעת שהוסכמו בהסדר הטיעון.

נציגת משרד המשפטים בדיון אמרה כי הערכות הממונים על קורב מצביעים על היותו פרקליט מצטיין. סניגורו של קורב, עו"ד גיא פלנטר, הגיש מכתבי התנצלות שקורב שלח לפרקליט המדינה, מנהל בתי המשפט ופרקליט מחוז ירושלים על התבטאויותיו. לגישתו של קורב הדברים נאמרו בסדנא אינטימית ולא פורמלית, בלהט מלאכת ההוראה, תוך הקצנת מצבים מבלי שהייתה הצדקה להתבטאויות וחוש הומור שעמד לו לרועץ. כן נטען כי קורב שב להופיע בבית המשפט רק בתום חודשיים ומנע מעצמו מלהשתתף במכרז של תפקיד מנהל מחלקה, אף שהיה לו לטעמו סיכויי רב לזכות בתפקיד. לעניין העדר אישור העבודה טען כי בשל עומס עבודתו הוא לא דאג לחדש את ההיתר שניתן לו בעבר וכי הממונים עליו ידעו על עבודתו שהכנסות בגינה דווחו כדין למס הכנסה.

הרכב הדיינים קבע כי ההתבטאות "חרגה מגבולותיה המותרים של אווירת צחוק...במיוחד לנוכח תוכנה וחיצי פגיעתה, של מי שמופיע בתדירות יומית בפני אותה מערכת שיפוטית". הרכב בית הדין למשמעת התרשם מהפנמת הפסול לגבי המעשים בהם כשל קורב ושירותו הציבורי עתיר התרומה וקבע כי הסדר הטיעון סביר, מידתי ומאוזן ונתן לו תוקף שיפוטי.