תלונה במשטרה: הסתה לרצח חנין זועבי

לפני שהסדרה נפתחה יחסי הכוחות היו ברורים: לסלטיקס יתרון בעמדת הרכז עם רונדו על פישר, אבל ריי אלן כמובן נופל מקובי ברייאנט, פול פירס טוב יותר מרון ארטסט אבל ההגנה של האחרון יכולה להגביל אותו מאוד, ומתחת לסל קווין גארנט וקנדריק פרקינס פחות טובים מאנדרו ביינום (בטח כשהוא בריא) ופאו גאסול (בטח כשהוא בכושר כזה, וכשגארנט כל כך מעבר לשיא). ואז אמרו: אם קובי ישמור על רונדו, זה לא רק ינטרל את הרכז, אלא את ההשפעה החיובית הגדולה שיש לו כל המשחק של הסלטיקס. המשמעות של זה מבחינת לייקרס זה שפישר יצטרך לרדוף אחרי ריי אלן. אז מה אתם אומרים, השמיכה קצרה מדי? אולי בטיפה. אבל את הטיפה הזה דאגו לכסות השופטים, שהדביקו לאלן עבירה שנייה כבר ברבע הראשון. והופ, השמיכה מספיק ארוכה.

(אגב, אני לא רוצה לדבר על זה ביום של פתיחת סדרת הגמר, לכן זה בסוגריים, אבל לשופטים היה פשוט יום נורא בעבודה. והכוונה היא לשני הכיוונים. החברה באפור שרקו לא פחות ממספר מדהים ומזעזע של 54 עבירות! יותר מאחת כל דקה! שתי הקבוצות הכי טובות בפלייאוף הזה, עם כל היריבות, המסורת והציפייה, באו לשחק וג'ואי קרופורד ושני הווינגמנים שלו פשוט הרסו את הסיפור. גנבו את ההצגה. הוציאו את העוקץ. כולם באו לראות גמר אמיתי, אגרסיבי, והשיפוט היורוליגי שלהם פשוט לא אפשר לזה לקרות. גדע את זה בעודו באיבו. אני ממש מקווה שזה היה רק עניין של לשלוח מסר חד פעמי, כאילו אומרים "אנחנו שולטים בעניינים", ושכבר במשחק הבא יתנו לנו לראות קצת כדורסל בסגנון שנות השמונים. כמו שהצירוף סלטיקס-לייקרס מבטיח).