טלי פחימה, פעילת השמאל הרדיקלית, שבה לכותרות לאחר שהמירה את דתה לאיסלאם במסגד באום אל-פחם ב-8 ביוני 2010. פחימה נולדה בקריית גת וגדלה בעיר זו במשפחה חד-הורית. היא בוגרת מוסדות החינוך הדסים, רוגוזין ושלאון, שירתה בצה"ל כפקידת רס"ר ולאחר מכן עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין.

את פרסומה העצום קיבלה פחימה לאחר שהזדהתה בגלוי עם זכרייה זביידי, ראש ארגון "גדודי חללי אל-אקצה" בג'נין. היא נעצרה והועמדה לדין על מסירת ידיעה לאויב ולתועלתו ומגע עם סוכן חוץ. לאחר ריצוי תקופת מאסרה בינואר 2007 היא עברה להתגורר בוואדי ערה.

השבוע שוחחתי ארוכות עם טלי פחימה. היא הקדימה אותי באמירה "אל-סלאם עלאייכום" (שלום עליכם) הנהוגה באיסלאם ובתחילה הסתייגה מלדבר בטענה שאינה מתראיינת לכלי תקשורת ציוניים. הבהרתי שהסוגיה הפוליטית אינה רלוונטית עבורי, אלא ענייני הוא להביא את נקודת המבט שלה כפי שהיא רואה לנכון. היא התרצתה. להלן נוסח הראיון ל-News1 שנערך עימה (עם תיקוני עריכה קלים ביותר של לשון הדיבור):

- מי זו טלי פחימה שכולם מדברים עליה?

טלי פחימה היא אישה, מאמינה מתמיד, מוסלמית היום. אני אדם מאוד ביישן. אני מאוד אוהבת את הפרטיות שלי. אני מאמינה שנולדתי עם חוש לצדק ובמשך השנים הוא קיבל תפניות. אי-צדק שנעשה לידי, זה יכול לגרום לי להיות באמת פעילה נגד אי-צדק. אני בעלת חוש הומור (צוחקת) שמלווה אותי לאורך כל הדרך כולל הרגעים הלא-נעימים והנעימים.

- את יכולה לתת דוגמה לחוש ההומור?

גם כשנעצרתי, גם כשהייתי בחקירות וגם כאשר המשטר הציוני הפעיל עלי לחצים אדירים הכול היה מבחינתי בהומור. עברתי את זה, לא אמרתי: אוי מה רע גורלי. לא, ממש לא. ראיתי כל תחנה כאתגר ופשוט עברתי את זה. זה (ההומור) חלק ממני.

- איזה סרטים את אוהבת?

סרט שראיתי לא מעט פעמים לאחר שהשתחררתי מבית הסוהר היה: "וונדטה" [מותחן עתידני בו בריטניה הובסה על-ידי גרמניה במלחמת עולם והפכה למדינה פאשיסטית. וי, לוחם אלמוני עטוי במסיכה פועל נגד הממשלה ונרדף על ידיה בקנאות. כשהוא מציל את חייה של צעירה בשם איווי, היא מצטרפת למאבק].

- מדוע?

אני חושבת שהייתה שם הזדהות פוליטית, זה סרט פוליטי בעיניי, סרט מאוד מתוחכם. מאוד הושפעתי ממנו ולא הבנתי למה אחרים לא מוקסמים מהסרט כמוני.

- היכן גדלת?

בקריית גת.

- כמה ילדים היו במשפחתך?

שלוש בנות.

- באיזה בית ספר למדת? דתי? חילוני?

הרקע של המשפחה שלי הוא דתי מאוד. הייתי בגן דתי. סבתא שלי הייתה אישה אדוקה מאוד. זו יהדות שבאה ממרוקו, לא יהדות אשכנזית, זה משהו אחר לגמרי. הסביבה הייתה דתית מאוד. נולדתי לבית מאמין, אבל הציונות היא זו שכנראה הייתה מכשול ליהדות ולעיוות שנעשה עד היום ליהדות.

- למה הציונות הייתה מכשול? חשת בכך בגיל צעיר או מאוחר יותר?

לא, ההפך. כאשר אתה צעיר אתה בכלל לא מתעניין בשאלות החשובות. כאשר הייתי צעירה רציתי להיות אשכנזיה, ציונית אשכנזיה, כי זה היה המוטיב. בבית הספר לא לומדים את התרבות שלי, הציונות היא אשכנזית, לא קשורה לאלה שבאו מאלג'יר, מעירק, ממרוקו. אגב, בטורונטו יש יהודים רבים שעלו ממרוקו. הם לא באו לישראל, דבר זה הציל את הנשמות שלהם. הציונות באמת עשתה פשע מאוד גדול כלפי החברה היהודית שעלתה ממדינות ערב.

- מתי הבנת שהציונות היא הבעיה?

מדובר בתהליך, לא מדובר בכפתור ומשתנים ביום אחד. אתה מגיע לגיל מסוים ורואה את החיים מזווית קצת אחרת, כשאתה מתחיל לשאול שאלות ואתה מנסה להתנער מהחינוך עליו גדלת ולקבל אותו כמות שהוא, ואז זה תהליך ארוך מאוד. אני רואה אותו כתהליך שנמשך עד היום, אבל הבסיס של זה היה אני עם עצמי, זה לא היה תהליך ציבורי. היציאה לציבור הייתה בשלב מאוחר יותר. זה היה תהליך אישי, שכן אני יוצאת מסביבה ציונית לחלוטין. התמודדתי עם הדברים באופן הכי כן שאפשר, וכך המשכתי הלאה.