נשיכה מכלב - צלקת נפשית לילד

כשבעלי-חיים תוקפים, יש ילדים שעלולים לפתח הפרעת לחץ פוסט-טראומתי, או בקיצור PTSD. זהו המסר שעולה ממחקר חדש שעקב אחר ילדים בסין שהגיעו לחדר המיון בעקבות נשיכות בעלי-חיים - הגורמות למיליוני פציעות בכל שנה.

אנשים רבים סובלים מ-PTSD לאחר חוויה מאירוע שהעמיד אותם, או אדם אחר, בסכנה, כמו תאונת דרכים או תקיפה. אנשים הסובלים מ-PTSD סובלים לעיתים קרובות מזכרונות מטרידים ומביעותי לילה בעקבות האירוע, ואלו עלולים להפריע לחיי היומיום ולפגוע באיכות החיים.

PTSD עלול להדאיג במיוחד בקרב ילדים, כך לדברי מומחים בתחום, משום שהוא עלול לפגוע בהתפתחות הנורמלית שלהם. לדוגמה, אם ילד סובל מאירוע טראומתי בגיל בו רוב הילדים לומדים לקרוא, הילד יזדקק לזמן ממושך יותר כדי להתאושש בהשוואה לאדם מבוגר.

במסגרת המחקר, רופאי ילדים מבית החולים של הקולג' הרפואי פקינג שבבייג'ין חקרו 358 ילדים בגילאים 17-5 שהגיעו לחדר המיון לאחר שהותקפו על-ידי בעל-חיים. רוב הילדים הגיעו בעקבות נשיכה של כלב, אך חלקם ננשכו על-ידי חתולים, ארנבות, חולדות, או חזירי ים.

הילדים קיבלו טיפול סטנדרטי לנשיכות, בהתאם לחומרת הפגיעה, כולל חיסונים לכלבת, ניקוי וסגירת הפצעים ומתן אנטיביוטיקה. הרופאים בדקו גם תסמינים של PTSD ושל מצבים דומים כשהגיעו לחדר המיון, ועשו זאת גם שבוע לאחר מכן ושלושה חודשים מאוחר יותר.

קושי לחזור לחיים נורמלים

בבדיקה שנעשתה לאחר שלושה חודשים, 19% מבין 358 הילדים אובחנו עם PTSD. ילדים שאושפזו בעקבות נשיכות חמורות היו בסיכון הגבוה ביותר לסבול מההפרעה - 10 מבין 38 מהם פיתחו PTSD. לא נמצא שוני משמעותי בתדירות בה פיתחו הילדים PTSD, ושיעור ההפרעה היה דומה בין הבנים לבנות.

תוצאות המחקר פורסמו היום (ב', 12.7.10) בעיתון Pediatrics.

עורכי המחקר לא השוו את קבוצת הילדים שננשכו לאוכלוסיה רחבה יותר של ילדים, אך הממצאים שהראו כי 5% מהילדים שננשכו פיתחו גם PTSD - דומים לממצאים ממחקרים אחרים שעסקו בפציעות בקרב ילדים. לדבריהם, המספרים לא משקפים באמת את מה שחווים הילדים, משום שילדים רבים יתקשו לחזור לחיים נורמלים לאחר אירוע טראומתי אך לא יפתחו תסמינים מספיקים לאבחון PTSD. הם ממליצים לרופאים להיות מודעים לילדים הנמצאים בסיכון ל-PTSD לאחר תקיפה של בעל-חיים, במיוחד לאחר נשיכה חמורה.

מומחים הדגישו כי הפציעה עצמה היא לא תמיד הגורם היחיד המשפיע על התפתחות ההפרעה, אלא גם לטיפול בילד לאחר מכן יש השפעה. ישנה חשיבות גדולה למה שמתרחש בחדר המיון ולדרך בה הרופאים והאחיות מגיבים למצב. המחקר הנוכחי בהחלט מדגיש את הצורך להתייחס להשפעה הפסיכולוגית שיש לפגיעות אלו על הילדים.