הבנקים עוסקים במתן ייעוץ בקרנות נאמנות ועוברים בכך על חוק הסדרת ייעוץ השקעות, האוסר עליהם מפורשות לעסוק בשיווק והפצה של קרנות נאמנות הקשורות אליהם, אם בדרך של הסכמי הפצה ואם בדרך של בעלות ישירה או עקיפה.
דברים אלה טוענים בנק ישראל ורשות ניירות ערך, בסיכומים שהגישו בבית המשפט המחוזי בתל אביב - בהמרצת פתיחה שהגיש איגוד הבנקים, בשם הבנקים המסחריים. שני גורמים אלה מיוצגים על-ידי פרקליטות מחוז תל אביב (המחלקה הפיסקאלית) - על-ידי עורכי הדין יעל ורבה-זלינגר וישראל בלום.
עיקר המחלוקת
לגישת הבנקים, חוק הסדרת ייעוץ השקעות אינו אוסר עליהם ליתן מידע ללקוח, ואף אינו אוסר מסירת מידע ללקוח באשר לאילו קרנות נאמנות כדאי לו לרכוש; כל שנאסר בחוק, לטענתם, הוא מתן ייעוץ לאחרים. הבנקים ביקשו להבטיח כי יוכלו לעסוק במסירת מידע לשיווק והפצת קרנות נאמנות.
רשות ניירות ערך ובנק ישראל, לעומת זאת, טוענים כי גם מסירת מידע הינה למעשה הכוונה/המלצה, ולכן דבר זה אסור על-פי החוק. המחוקק אסר זאת מפורשות, לגישתם, על-מנת למנוע מצב בו ניתן להתחמק מן החובות והמגבלות שמטיל החוק לגבי ייעוץ, על-ידי שימוש במסרים עקיפים והמנעות ממילים מפורשות כמו "כדאי", "מציע", "מייעץ" וכיו"ב, כאשר ברור שמהותית מדובר באותו דבר עצמו.
הנושא הזה הובא לבית המשפט להכרעה, בעקבות סידרה של מכתבים בין רשות ניירות ערך לבין אחדים מהבנקים. רשות ניירות ערך התבקשה להבהיר, ובמכתב ששיגרה לבנקים היא קובעת כי על-פי החוק - ייעוץ לרכישת יחידות בקרנות נאמנות, אשר למנהלה משולם תשלום בתמורה להכללת מידע בה, היא "מערת ייעוץ בלתי אובייקטיבית והייעוץ הניתן בהתבסס עליה אף הוא אינו עומד במבחן האובייקטיביות", ועל כן, מתן ייעוץ כאמור מהווה הפרה לכאורה של חובותה אמון והזהירות על-פי החוק. ברוח זו ענתה הרשות גם לבנק מרכנתיל דיסקונט, שביקש הבהרות בנוגע לשיווק קרנות נאמנות עבור גורם עימו יש לו הסכמי הפצה. לאחר שהתברר לרשות ניירות ערך, כי הבנקים מפרשים את החוק באופן שונה מהוראת המחוקק לכאורה, מצאה לנכון הרשות להבהיר את עמדתה במכתב אל כל הבנקים, ומכאן פעילותם המשותפת בנושא זה והמרצת הפתיחה שהגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ממצאי הביקורת
בסיכומים שהגישו טוענים בנק ישראל ורשות ניירות ערך, כי הבנקים נותנים פירוש מעוות להוראות המחוקק, ואף לרקע הדברים שהובילו לחקיקה האוסרת עליהם ליתן ייעוץ - קרסית מניות הבנקים ודוח ועדת החקירה בנושא ("ועדת בייסקי"). יתירה מכך, נטען, איגוד הבנקים (באמצעותו הגישו את המרצת הפתיחה) מתעלמם מהנתונים שהוגשו בפני בית המשפט, מהם עולה חשד לייעוץ בלתי חוקי ובעייתי שנתנו הבנקים ללקוחותיהם.
להלן חלק מהפרטים:
- כ-%80 בממוצע מכלל יחידות ההחזקה בקרנות נאמנות הקשורות לבנק ספציפי, ובקרנות נאמנות רבות אף למעלה מ-%90 (!), נמכרות על-ידי אותו בנק ללקוחות הבנק. כך למשל, ביום 3.4.01 נמצא כי %97 מיחידות קרן מעוף פ.ק.ן. מקבוצת בנק הפועלים, הוחזקו על-ידי לקוחות בנק הפועלים; %93 מכלל יחידות קרן פיא בדולח תל אביב 100 מקבוצת בנק לאומי, הוחזקו על-ידי לקוחות בנק לאומי; ו-%91 מכלל יחידות אילנות תל אביב 100 מקבוצת בנק דיסקונט, הוחזקו על-ידי לקוחות בנק דיסקונט.
הנתונים שלעיל נגרמו, טוענים בנק ישראל ורשות ניירות ערך, נוכח הדרכה סלקטיבית שניתנה ליועצי הסניפים. כך, לדוגמא, "בנק מסוים העמיד לרשות היועצים מידע מפורט רק על קרנות נאמנות שבניהול תאגידים נשלטים ומוחזקים על-ידו. המידע שהיה בידי היועצים על קרנות נאמנות אחרות התבסס אך ורק על עיתונים כלכליים. במענה לדוח הביקורת, טען אותו בנק כי ניתן, כביכול, מידע בלבד ולא ייעוץ". ועוד: במסגרת פעילות שיווקית לכאורה לקראת הנפקות חדשות של קרנות נאמנות, נעשו פניות ללקוחות. "פעילות זו, למותר לציין, היתה רק ביחס להנפקות של קרן שבניהול תאגיד הבנק הפונה, ולא של אחרים".
בנק ישראל ורשות ניירות ערך טוענים, כי איגוד הבנקים התעלם לחלוטין מכל הנתונים הנ"ל, "ואף ההין לטעון שהם הועלו על-מנת 'לייצור אווירה' כנגד הבנקים".
נוכח כל זאת, כאמור, נתבקש ביתה משפט לדחות את בקשתם של הבנקים, ולקבוע כי "מסירת מידע" משמעה ייעוץ האסור בחוק אלא בהיתר מצד רשות ניירות ערך, וזו כמובן אוסרת על הבנקים
