בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי לבישת חיג'אב על-ידי מורה מוסלמית בבית ספר נוצרי מהווה עילה מספיקה לפיטורין.

נשיאת בית הדין האזורי, השופטת דיתה פרוז'ינין דחתה את עתירתה של נאדרה נמרי, מורה מוסלמית שלימדה בבית הספר הנוצרי הקתולי 'שמידט לבנות' ופוטרה לאחר שהתעקשה להופיע אל העבודה כשלראשה כיסוי ראש מסוג חיג'אב - כיסוי ראש מלא שמאפשר לפניה של האישה המוסלמית להישאר גלויים לחלוטין.

במשך 27 שנות עבודתה בבית הספר לא עטתה נמרי חיג'אב ורק במאי 2010 החלה לעשות זאת מטעמי דת. מכיוון שידעה כי בבית הספר לא רואים בעין יפה את הלבוש המוסלמי המסורתי פנתה למנהל בית הספר וביקשה לאפשר לה ללמד כשהיא עוטה חיג'אב. המנהל סירב ואף הציע למורה פיצויי פיטורין.

זמן קצר לאחר מכן התייצבה בבית הספר כשלראשה חיג'אב. היא נקראה לחדרו של המנהל והוא הודיע לה כי לא תוכל להמשיך ללמד בבית הספר כל עוד היא לובשת את כיסוי הראש.

נמרי טענה בפני בית הדין האזורי לעבודה כי הזכות לעטות חיג'אב נגזרת מזכותה לחופש דת ופולחן. לטענתה, פיטוריה בשל לבישת כיסוי ראש כפי שמחייבת אותה דתה מהווה פיטורים שלא כדין ומנוגדת לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ומהווה אפליה על-רקע דת.

מנגד טענו המשיבים כי נמרי, אשר הועסקה בהסכם שחודש בכל שנה מחדש, הפרה את תנאי העסקתה באופן חד-צדדי, הגיעה אל העבודה כשהיא עוטה חיג'אב בניגוד להוראות, לא חתמה בזמן על הסכם העבודה ונטשה את עבודתה. לטענתם, מעשים אלה מעידים כי נמרי התפטרה מעבודתה בבית הספר ואינה מעוניינת להמשיך וללמד בו בשנה הבאה.

ביחס לטענה על אפליה על-רקע דתה של נמרי טענו כי האיסור על לבישת חיג'אב נועד ליצור אחידות בין התלמידות למורות ממוצא נוצרי ומוסלמי.

בית הדין קבע כי מחומר הראיות שהוצג בפניו עולה כי קוד הלבוש הנהוג בבית הספר אינו מאפשר הבחנה בין תלמידות לבין מורות ביחס לדתן. "שוכנענו לכאורה כי פגיעה בקוד הלבוש תגרום לשינוי בסטטוס קוו הקיים ובערכים שבית הספר מנסה להקנות לתלמידותיו. אין זה מתקבל על הדעת שלבישת חיג'אב תיאסר על התלמידות ותותר למורות", קבעה השופטת.

עוד ציינה כי האחידות בלבוש ובהתנהגות מהווה מכנה משותף המאפשר לבנות דתות שונות הלומדות בבית הספר לקיים מערכת חיים משותפת המבוססת על פלורליזם דתי ועדתי.

לדברי השופטת, העובדה שנמרי פנתה למנהל בית הספר וביקשה ממנו לשוחח על הנושא מעידה כי ידעה שהנושא בעייתי.

"גרסת המבקשת בעדותה כי סברה שמנהל בית הספר ישלים עם התייצבותה בבית הספר כשהיא עוטה חיג'אב ויעבור לסדר היום הינה בלתי משכנעת ובלתי אמינה ונוגדת הן את דברי המבקשת בתצהירה והן את התנהלותה בעניין זה בפועל", ציינה השופטת והוסיפה כי תשובותיה של המורה בחקירה הנגדית היו בלתי אחידות ומבולבלות.

"למרות שקיימת פגיעה בחופש הדת של המבקשת באיסור על לבישת חיג'אב, מדובר בפגיעה מוצדקת לנוכח הערכים הניצבים אל מול זכותה זו - ובראש ובראשונה זכותם של המשיבים לנהל את בית הספר על-פי הערכים והמטרות הניצבים לנגד עיניהם ואשר מונחלים כבר 120 שנה", כתבה בפסק הדין.

עוד הוסיפה כי מדובר בפגיעה מידתית מכיוון שלא נאסר על המורה לעטות חיג'אב מחוץ לכתלי בית הספר אלא רק בזמן שבו היא עובדת.