נדחה ערעורה של ד"ר רוסו-לופו: תיכנס למאסר

הרכב של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון, מרים נאור, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, דחה (יום ג', 31.8.10) את ערעור הרופאה המרדימה, ד"ר סבטלנה רוסו-לופו, על הרשעתה בהריגת הילדה נטע-לי בורובסקי בת ה-4, במהלך ניתוח עיניים שבוצע בבית החולים "אסותא" בתל אביב, כמו גם את ערעורו של ד"ר חיים סטולוביץ על הרשעתו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות במסגרת אותו אירוע.

רוסו-לופו ערערה על הכרעת דינו של השופט צבי גורפינקל מבית המשפט המחוזי בת"א, שגזר במאי 2009 שמונה שנות מאסר לרופאה המרדימה בגין עבירת הריגה. על ד"ר חיים סטולוביץ', הרופא המנתח, נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל, שיומרו בעבודות שירות, וחמישה חודשי מאסר על תנאי. יש לציין, כי זו הפעם השנייה בלבד בתולדות המדינה בה הורשע רופא בעבירת הריגה.

אחת מטענותיה העיקריות של באי-כוחה של ד"ר רוסו-לופו הייתה כי לא התקיים בה היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת הריגה - קרי, מודעות בפועל ליסוד העובדתי של העבירה - אלא רק היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שהמערערת גרמה למות הילדה ברשלנות בכך שלא הפחיתה את ריכוז האלוטן. אולם, לטענת באי-כוחה, המערערת נרדמה רק כעשר דקות לאחר ששכחה להפחית את ריכוז האלוטן. עד הרגע בו נרדמה, כך נטען, המערערת לא הייתה מודעת לעובדה שהיא שכחה להפחית את ריכוז הגז, ולאחר שנרדמה, המערערת לא יכולה הייתה להיות מודעות למעשים או מחדלים שגרמה בעת שישנה. במילים אחרות, לטענת המערערת, היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירה אינם מתקיימים במקרה שלה באופן סימולטני שכן בעת שהיא נרדמה היא לא הייתה מודעת למחדלה הקטלני - העובדה ששכחה להפחית את ריכוז הגז - ולכן היא לא צפתה את הסיכון הנובע מכך.

"הפגינה זלזול בערך המקודש ביותר"

בנוסף, טענה ד"ר רוסו-לופו כי העונש שהוטל עליה הינו מופרז. כמו-כן, טענה כי יש לשקלל בצורה מאוזנת יותר בין שיקולי הענישה המובילים להחמרה בעונש לבין נתוניה האישיים, היסטוריית חייה הקשה ועדויות האופי הרבות והטובות שניתנו עליה ועל עבודתה המקצועית לאורך 20 שנים.

השופטת נאור כתבה בפסק הדין כי "מעשיה של המערערת אינם אך בגדר רשלנות או פזיזות. המערערת הייתה מופקדת על חייה של פעוטה. היא מעלה בתפקידה כרופאה והלכה לישון בזמן ניתוח, תוך שהיא מפגינה זלזול בערך המקודש ביותר - חיי אדם. בעקבות מעשי המערערת נגדעו חייה של נטע-לי בדמי ימיה. לכאבם של הוריה של נטע-לי לעולם לא יהיה מזור. מעשים חמורים אלה מצדיקים עונש הולם. אכן, אין להתעלם מכך שגורלה של המערערת לא שפר עליה. בנוסף, ראוי להביא בחשבון גם את העדויות החיוביות בעניינה. אולם, בית המשפט המחוזי שקלל בין השיקולים השונים הללו וקבע את שקבע. החומרה יוצאת הדופן במעשיה של המערערת, שכפי שהבהרתי, הפקירה למעשה את הילדה לכל הסיכונים הנובעים מניתוח, מצדיקה את העונש שהוטל עליה."

השופטת הוסיפה כי "בית המשפט הרשיע את המערערת בעבירה של הריגה ואת המערער בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות... לא ראיתי הצדקה להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. בנוסף, לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין של בית המשפט המחוזי."