התקבל הסדר הטיעון בעניינו של היהלומן יובל גפני

שופטת בית המשפט שלום בתל אביב, מיכל ברק נבו, אישרה אתמול (ב', 13.9.10) את הסדר הטיעון במשפטו של היהלומן יובל גפני אשר הורשע בעבירות של שימוש במידע פנים.

גזר הדין במסגרת הסדר הטיעון כולל קנס בגובה של 300,000 ש"ח ושישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

ב-26 באפריל הורשע גפני, על-פי הודאתו, בביצוע עבירה של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים - איש העסקים עודד דסאו.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום חלק גפני משרד עם דסאו, בבורסת היהלומים ברמת-גן. בינו לבין דסאו קיימת היכרות ממושכת והיו קיימים קשרים עסקיים, בעיקר בתחום היהלומים. גפני אף נהג להלוות לדסאו סכומי כסף גבוהים לצרכיו האישיים של דסאו ולחברות פרטיות מתחום היהלומים והנדל"ן שבשליטת דסאו. במהלך החודשים מרס 2006 עד יוני אותה שנה שיעבד דסאו 50% מאחזקותיו בחברת גולן שבבעלותו לטובת גפני.

לפי כתב האישום, באוגוסט 2005, ניהלה גולן, בעיקר באמצעות דסאו, משא-ומתן לרכישת אחזקות בחברת א.מ.ד פיתוח נדל"ן והשקעות, חברה פרטית ששוויה כ-150 מיליון דולר ושעיקר עיסוקה באחזקה של חברות בתחום הנדל"ן והשכרת רכב. בפברואר 2006 דיווחה גולן לבורסה כי התקשרה בהסכם לרכישת 50% ממניות א.מ.ד, חברה אחזקות בתחום הנדל"ן והשכרת הרכב, בתמורה כוללת של 75 מיליון דולר. לאחר תשלום מקדמה של 10 מיליון דולר ניסה דסאו במשך כמה חודשים לגייס 65 מיליון דולר.

המליץ לרכוש את מניית גולן

במאי 2006 ניהל דסאו מו"מ עם נציגי חברת בוימלגרין קפיטל, שבשליטת ישעיהו בוימלגרין, שעיקרו הכנסת קפיטל כמשקיע אסטרטגי בעסקה. המו"מ הבשיל לידי הסכמה עקרונית ודסאו עידכן את גפני בכך ב-16 במאי במשרדם המשותף לפני הדיווח לציבור.

כתב האישום מציין כי עם קבלת המידע, ובטרם פורסם דיווח מיידי על תוצאות המו"מ לציבור הרחב, מסר גפני את מידע הפנים לכמה מחבריו, המליץ בפניהם לרכוש את מניית גולן מאחר שאמורה להתפרסם הודעה בדבר עסקת נדל"ן גדולה, והבטיח כי יהיה אחראי לכסף שישקיעו החברים במקרה של הפסד. גפני ציין כי קיים פוטנציאל לתשואה של 100% על ההשקעה והציע להם כי במקרה שיהיו רווחים בעת מכירת המניה, יחלקו עמו את הרווחים באופן שוויוני, ובמקרה של הפסד יחזיר להם את מחיר הקרן בו רכשו את מניית גולן. החברים, ובהם האחרים, רכשו בעקבות ההמלצות וההבטחות האמורות מניות גולן בסכום כולל של כ-826 אלף שקל וחלקם אף דווחו על כך לגפני.

לטענת הצדדים, יש לקבל את הסדר הטיעון המוצע שכן הוא ראוי ואינו חורג מהאיזון הראוי ומשיקולי הענישה הרלוונטיים. הצדדים ציינו כי גפני אינו איש שוק ההון, אלא איש עסקים. הוא עומד לדין פלילי לראשונה בחייו. הוא הודה מיד, סמוך לאחר תחילת משפטו, ולא הייתה כפירה וחזרה ממנה. נחסך
זמן שיפוטי רב, וניתן ללמוד מכתב האישום שהמשפט צפוי היה להיות ארוך, אלמלא הודאתו של גפני. העבירה היא מסוג "עוון", והעונש הקבוע בגינה הינו שנת מאסר, והקנס המקסימלי הינו 404,000 שקל. עוד ציינו הצדדים כי הענישה המוצעת ראויה בהתחשב בעונש הקבוע בחוק לעבירה, ובהתחשב ברף הענישה שנקבע עד היום בפסיקה. לדבריהם, גפני לא פעל במסגרת עבריינית מאורגנת ושיטתית אלא ניצל יתרון אקראי שהיה בידיו, עקב קשריו העסקיים והעובדה שחלק משרד עם דסאו.

"לא הפנים מעשיו"

השופטת ברק נבו אומנם קיבלה את הסדר הטיעון, אך מתחה ביקורת קשה על גפני ודחתה את בקשתו לצאת לחו"ל בזמן תקופת ריצוי העונש לשם ביצוע עסקיו. "לא מצאתי שמתקיימים במקרה זה טעמים חריגים, המצדיקים מתן ההיתר, השמור למקרים
מיוחדים, שלא להתייצב לעבודה, לא כל שכן לצאת את הארץ במהלך
תקופת המאסר, על-מנת לקיים עסקים. למעשה, הנאשם מבקש כמעט להמשיך בשגרת עסקיו, למרות היותו נידון למאסר".

השופטת הוסיפה כי התרשמותה מגפני הייתה כי הוא אינו מפנים די הצורך את חומרת מעשיו ואת הנזק שגרמו מעשיו לאחרים: "אין הכוונה ל'חבריו', אותם פיצה, אלא לכלל ציבור המשקיעים בבורסה ולמשקיעים בניירות הערך בהם סחר תוך עשיית שימוש במידע הפנים). כשביקש לומר דברים לבית המשפט, בתום הדיון, ניצל אומנם את הבמה גם כדי לומר במשפט אחד כי אינו אדם עבריין, אך בעיקר כוונו דבריו כדי להסביר כי נסיעה לבומביי אינה 'תענוג גדול', כך שלא מדובר בהענקת 'מתנה', וכי יכול היה לנהל משפט ארוך, או להמציא הבלים שונים כדי להצדיק את בקשתו לנסוע, אך לא עשה כן. הרושם שנוצר הוא כי מבחינת הנאשם, כל הענין הזה כבר 'מאחוריו' ולא נותר אלא לעבור הלאה. דווקא במקרה פרטי זה, נראה לי כי קיים צורך של ממש שלא להקל עוד יותר בעונש שמוטל על הנאשם, ומתן היתר לנסוע לחו"ל במהלך תקופת המאסר יקהה במידה רבה מאוד, שאין לה מקום, את האפקט העונשי וההרתעתי".