הוארד רייס, שתביעתו בסך כמיליארד ש"ח נגד חברות כרטיסי האשראי והבנקים אושרה כייצוגית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיש (יום ה', 12.6.03) לבית המשפט העליון את תגובתו לבקשות רשות הערעור שהוגשו מטעם הנתבעים: בנק לאומי, בנק דיסקונט, כ.א.ל., ישראכרט, דיינרס ואמריקן אקספרס. התגובה המפורטת משתרעת על-פני 134 עמודים.
כזכור, לאחר ארבע וחצי שנות דיונים מתישים, אישר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר גבריאל קלינג, בחודש ינואר 2003, את תביעתו של רייס כתובענה ייצוגית, לאחר שקבע כי רייס הוכיח לכאורה שחברות כרטיסי האשראי היו מונופולים אשר ניצלו לרעה את מעמדם, כדי לגבות עמלות סליקה בלתי הוגנות מבתי העסק הקטנים. לטענתו, בנק לאומי ובנק דיסקונט הפעילו הסדר כובל בלתי חוקי אשר פגע בתחרות. על החלטה זו הגישו חברות כרטיסי האשראי והבנקים הנתבעים, לבית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור.
בתגובתו לבקשת רשות הערעור טוען רייס, באמצעות עורכי הדין רן רוטמן וטל רוטמן, שאין ליתן לנתבעים רשות לערער, מאחר והחלטת בית המשפט המחוזי - בדין יסודה.
לדבריו, "התובענה הייצוגית שאושרה... היא ההזדמנות האחרונה לעשות דין צדק ולהשיב לבתי העסק הקטנים את הרווחים העצומים והבלתי חוקיים שגרפו הבנקים וחברות האשראי על גבם".
לטענת עורכי הדין רוטמן, "האופן בו ניהלו הנתבעים את הגנתם בבית המשפט המחוזי, מעידה כאלף עדים כי אין להם הגנה ראויה בפני התביעה של רייס, וכי תביעתו נכונה ומוצדקת". עורכי הדין רוטמן מציינים, כי הנתבעים נמנעו מלהציג את גרסתם לאירועים, ובניגוד לדין, לא הגישו לבית המשפט המחוזי תצהירים, כדי לא לחשוף את מנהליהן לחקירה נגדית, ואף נקטו שורה של צעדים שמטרתם לעכב את הדיון ולהתיש את כוחו של התובע הייצוגי, תוך ניצול כוחם הכלכלי העדיף.
עוד נטען בתגובה, כי ביטול ההכרה בתביעה כייצוגית, לא יביא להגשת תביעות אישיות על-ידי בתי העסק שנפגעו, מאחר ו"בעל בית עסק שעיניו בראשו לא יעז להגיש תביעה אישית, ולהתמודד במשך שנים עם סוללת הפרקליטים של הבנקים וחברות האשראי, רק כדי לזכות בכמה אלפי שקלים בסופו של הליך מתיש ויקר".
עורכי הדין רוטמן מוסיפים וטוענים, כי חקירה של הממונה על ההגבלים העסקיים בתחום כרטיסי האשראי, הביאה למסקנות זהות לאלה שקבע בית המשפט המחוזי, לפיהן חברות כ.א.ל. וישראכרט היו מונופולים, ובתי העסק נאלצו להתקשר עימם על-פי התנאים שהוכתבו להם. בנוסף לכך, הפלו חברות כרטיסי האשראי, בשיעור עמלת הסליקה, בין בתי עסק גדולים וקטנים.
לאחר שהממונה "איים" על חברת ישראכרט שיכריז עליה כמונופול, וינקוט נגדה צעדי אכיפה, הסכימה ישראכרט להטיל על עצמה שורת מגבלות, תחת הכרזתה כמונופול, במסגרת צו מוסכם עם הממונה, שהוגש לאישור בית הדין להגבלים עסקיים.
טענה נוספת של עורכי הדין רוטמן, נוגעת לראיות שהציג רייס בפני בית המשפט המחוזי, מהן עולה כי ההסדר בין בנק לאומי ובנק דיסקונט, שבמסגרתו הפעילו את כ.א.ל. ואת דיינרס ונמנעו מלהתחרות זה בזה בתחום כרטיסי האשראי, היה לכאורה הסדר כובל בלתי חוקי, הפוגע בתחרות.
לדבריהם, לאומי ודיסקונט היו מודעים לאי-החוקיות שבפעולתם, וכאשר הוקמה אלפא קארד, שאולצה לקבל את הסכמת הבנקים לאומי ודיסקונט להתחבר למערכות המחשב שלהם, היא אף אולצה לוותר על זכות התביעה נגדם או לכנותם כמונופולים, בפרסומים מטעים.
לאחר שההסדר הכובל פורק בסוף שנת 1999, בלחץ הממונה על ההגבלים העסקיים, הפך בנק דיסקונט לבעלים העיקריים של כ.א.ל. ובנק לאומי הקים את לאומי קארד. צעד זה הביא, סוף סוף, את בנק לאומי ודיסקונט להתחרות זה בזה בשוק סליקת הויזה, מה שהביא להמשך הירידה בעמלות הסליקה, ובתי העסק יצאו נשכרים מכך.
