בית משפט השלום בתל אביב קבע כי רשת ידיעות תקשורת תשלם 75,000 שקלים, הוצאות משפט ו-20,000 שקלים שכר טירחת עורך דין למינה טאובר, מורה מאשדוד שהושמצה במקומון ידיעות אשדוד.

בידיעה שפורסמה ב-19.12.08 נטען כי המורה האריכה את חופשתה בחו"ל ללא אישור ולאחר ששבה מן החופשה באיחור של שלושה ימים הציגה פתק מחלה מרופא. "השבוע התברר כי התייצבה ללימודים באיחור והצטיידה בפתק רפואי המעיד על כך ששהתה בחופשת מחלה... גורמי חינוך בעיר אמרו השבוע כי מדובר בניצול ציני של כספי המערכת", נכתב בידיעה.

השופט דן מור ציין בפסק הדין כי לאחר ששמע את כל העדויות וראה את המסמכים המצורפים לתיק התביעה, הגיע למסקנה כי אין שום ספק שהנאמר בכתבה אינו אמת. "לא זו אף זו, שאין מדובר באי אמת בפרט לוואי או בפרט צדדי, אלא שאי האמת בכתבה הינו במהות ובעיקר האמור בפרסום", ציין.

השופט מור דחה את טענות הנתבעים שעל פיהן כל שנפל בידיעה הוא "אי-דיוק קל" ואת טענת "אמת דיברתי" שטענו. לדבריו, סעיף 14 לחוק קובע כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. "מדובר בשני תנאים מצטברים, שהפרסום היה אמת, ואין בכך די אלא שנדרש אף ענין ציבורי בפרסום. לאחר שקבעתי כי בכתבה שפורסמה לא היה כל אמת, אין אף כל צורך לבחון את שאלת 'הענין לציבור'. מסכים אני כי אם היה אמת בתאור הדברים שבכתבה, היה ענין לציבור בפרסום, אך כאמור - הכתבה חטאה קשות לאמת", כתב.

עוד הוסיף כי הנתבעים כשלו בהוכחת תום לבם ובכך נשמטה הקרקע תחת ההגנה. "אין מחלוקת בכוחה הרב של העיתונות. חובתו של הכתב לבדוק היטב את נושא כתבתו פן יגרום לנזק כבד לנפגע, ובמיוחד כשברור שכתבתו עשויה לפגוע, ולפגוע קשות. חובה זו, המוטלת על כל מפרסם, כפולה ומכופלת כשמדובר בעיתונאי... למעשה ה'אמצעים הסבירים' לברור האמת לא היו אלא שתי שיחות עם מקורות עלומים, חסויים, שידיעתם על תאור הדברים אינה מכלי ראשון ואינה מידיעה אישית על כל נסיבות הפרשה. לא רק שהנתבע 1 לא עמד בחובתו לבדוק אמינות הסיפור העלול לפגוע קשות בתובעת, אלא שנמנע במכוון מלנסות ולקבל את תגובתה עובר לפרסום", קבע.

בשל כך, בהתחשב בעומק הפגיעה בשמה הטוב של טאובר ומתוך הצורך להרתיע עיתונאים מפרסום לשון הרע, פסק בית המשפט שהנתבעים ישלמו לה 75,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 20,000 שקלים.