תנועת אומ"ץ הגישה (יום ג', 2.11.10) ערר על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים שלא לחקור תלונה ביחס לעבירה של שיבוש הליכי משפט במשפטו של עו"ד יעקב וינרוט. על-פי התלונה שהתבססה על עדותו של וינרוט התבקש ניצב יוחנן דנינו, ראש אגף חקירות ומודיעין לשעבר, על-ידי אנשי הפרקליטות שלא לחזור בבית המשפט על הערכתו כי אין לפרקליטות 'קייס' נגד וינרוט.
בתשובה לתלונת אומ"ץ אמרו בפרקליטות כי עמדתו של דנינו אינה רלוונטית להחלטה להגיש כתב אישום נגד וינרוט, מכיוון שהוא לא היה חלק מהצוות המקצועי שגיבש את ההחלטה.
עוד ציינו בפרקליטות כי ניצב דנינו כלל לא נקרא לעדות בתיק וינרוט באשר לחלקו כראש אח"מ בתיק, אלא בנוגע לפגישות שהתקיימו עמו, בעת שהיה ראש היאחב"ל, בעניין חשדות לפלילים נגד לקוחו של וינרוט -
ארקדי גאידמק. "בנסיבות אלה ברור לכל בר-דעת כי לא נכון היה שדבר או חצי דבר מ'שיח זניח ובלתי רשמי', שאולי נלווה באורח אגבי לריאיון מוקדם של פרקליט עם עד, 'ישודרג' ל'עדות' ויהפוך ל'חומר ראיות' בתיק השוחד, שפרקליטות המדינה והמשטרה החליטו להגיש נגד וינרוט. באשר לעצה שקיבל דנינו מן הפרקליטים, לפיה הוא אמור להעיד רק על עובדות ולא על סברות ודעות - היה זה רק הגיוני ומתבקש שמציאות משפטית זו תובהר לו לקראת עדותו על דוכן העדים".
באומ"ץ לא קיבלו את הטענה ושיגרו מכתב אל היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין:
"בטרם נתבררה - בטרם נבדקה - בטרם הפכו בה והפכו - בטרם בחנו את האמור בה - בטרם פנו לגורמים השונים - מהרה מח"ש - באופן מפתיע - להודיע מייד - יומיים אח"כ - את ההודעה השגויה, המצ"ב, היא נשוא הערר. זאת, למרות שעניין לנו בחשד, לכאורה, לביצועה של עבירה חמורה. הנה כי כן, התלונה לא נתבררה ולא נחקרה - כלל - חרף לחשד החמור, לכאורה, כמופיע בה. התלונה נהדפה באופן חפוז ותמוה - ב"מהירות האור" - בהינף קולמוס ואגודל", כתב לוינשטיין בא-כוחה של אומ"ץ, עו"ד פנחס פישלר.
"הנה, שילבו ידיים מח"ש ופרקליטות המדינה, זו החליטה לא לחקור, זו האחרונה ביכרה דווקא מענה תוקפני, כמצ"ב מקום בו אמורים היו לבדוק ולבחון את האמור בתלונה", ציין.
לדברי פישלר, בכותרת מכתבו, צד שמאל למכתב, מציינים בפרקליטות את המילים "מס' תיק" אלא, שהם מותירים את ה"נתון" מיותם, חסר, ללא ציון מספר התיק. "ללמד כי בחינה ובדיקה כלל לא נעשתה, "תיק" כלל לא נפתח והצורך / הדחף להגיב ולהשיב, בטרם בחינה או בדיקה, עלה על גדותיו והיה המניע / ה"דרייב" בפרשה", כתב.
עוד ציין כי חמורה מכך העובדה שמכתב תשובת פרקליט המדינה לא נועד לאומ"ץ דווקא, אלא נועד הוא - ונכתב כך - בראש ובראשונה - דווקא עבור התקשורת.
"הראיה - עוד בטרם יבשה הדיו על כתיבתו, עוד בטרם שיגרו המה למרשתי את מכתב התשובה, אצו, רצו לדובר המשרד, מר
משה כהן, שאץ, רץ ומהר להפיץ את המכתב לתקשורת - במיילים - לכולי עלמא - לפני כל דבר אחר. הנה כי כן נדמה כי אך זו הייתה המטרה: ליתן גיבוי, כמעט אוטומטי, באמצעות התקשורת, מקום בו אמורה הייתה להתבצע בחינה ובדיקה".
עו"ד פישלר ציין כי אומ"ץ דוחה מכל וכל את המענה שבא מלפני הפרקליטות. "בניגוד לטענתם, אין מדובר ב"שיח לוואי זניח ובלתי רשמי" אלא בדעה הבאה מטעם איש מקצוע, הוא ראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל שהיה בקיא, לכאורה, בחומר הראיות בתיק.לא זו אף זו: חובה היה להביא את האמת, כולה, בפני בית המשפט הנכבד, ולהמנע מהצגת "קטעים" כנח בעיני המציגים. שכבר נאמר: האמת כפשוטה - היא האמת כולה", ציין.
עוד כתב כי העצה שקיבל ניצב יוחנן דנינו אינה עצה אלא הנחייה ממש - "הוראה - ציווי - במובן, שלדעת מרשיי, הכרח היה ואף חובה קמה והייתה [יחד ולחוד] לגלות בפני בית המשפט, את דעתו של ניצב יוחנן דנינו - במלואה - ללא "צנזורה" וללא "ניפוי" - ללא כל סלקציה" - בבחינת מעשה של מקשה אחת - בהדבק וברצף - כחובת גילויה של התמונה השלמה, המלאה בבחינת: גילוי מלא, שלם ונאות", ציין במכתבו.
"במקום שפניית מרשתי תתקבל בהבנה, בהערכה, באו המה והשתלחו במרשתי, השתלחות מיותרת, בוטה יש לומר, כאילו אנשיהם, עובדיהם, קציני משטרה ואח' - חסינים המה מפני ביקורת [ אף קונסטרוקטיבית] - מושלמים כמלאכי השרת - נקיים וחפים מטעויות - ובאו - אלו - להדוף מעליהם, באחת, דווקא את מי שיש לחבק, לאמץ ולבדוק דבריו. על כך נאמר: "לא זו הדרך". בניגוד חמור למיוחס למרשתי, אין מדובר ב"גופם של תובעים" אלא מדובר בגופם של דברים. מדובר בגופן של ראיות. מדובר - בעיקר- בהצפת כל האמת - כולה - כפשוטה - ללא כחל וסרק - בפני בית המשפט המחוזי בת"א", הוסיף.
פישלר הסביר את הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בכך שמשנתן פרקליט המדינה את דעתו בעניין, באמצעות עו"ד יריב רגב שכתב את תשובת הפרקליטות לאומ"ץ, פסול הוא מלדון בערר ולכן הערר אמור להיות מובא בפני היועץ המשפטי לממשלה.
"משכך, תבקש מרשתי, בכל הכבוד, מהיועץ המשפטי לממשלה, לבחון את הפניה, "דה נובו", בדרכי נועם ובמקצועיות הצריכה, כמו גם באובייקטיביות הראויה, ודאי ישתכנע כי יש ממש בדברים שבאו מטעם מרשתי", לשון המכתב.