געגועים לאם מעלים את הסיכון לסרטן?

מחקר שנעשה בעכברים שחוו לחץ פסיכו-סוציאלי בעקבות פרידה מהאם לזמן ממושך הראה שכיחות גבוהה יותר והתפתחות מהירה יותר של גידולים סרטניים בשד, בהשוואה לעכברים צעירים שלא חוו אירוע כזה.

המחקר הראה כי עכברים שרק נולדו והופרדו מאימהותיהם לזמן ממושך פיתחו גידולים בשדיים במהירות גבוהה פי שניים לעומת עכברים שחוו פרידה למשך תקופה קצרה או לא חוו פרידה כזו כלל. התוצאות תומכות בממצאים ממחקרים אחרים שבדקו את ההשפעות שיש ללחץ ולחוויות חברתיות אחרות על התפתחות הסרטן. חקר ההשפעות הסביבתיות הקשורות להתפתחות סרטן השד מעורר עניין רב לאחרונה משום שרקמת השד מתפתחת לפני הלידה. כלומר, השינויים בסביבה ההתפתחותית, כולל השינויים בפעילות ההורמונלית עשויים להעלות את הסיכון של בעל החיים לפתח גידולים סרטניים בשד.

עד כה החוקרים, מאוניברסיטת טרנט שבפטרבורג, אונטריו, לא הבינו, או לא גילו גורמים סביבתיים הגורמים לנטייה להתפתחות סרטן שד או לכל סוג אחר של סרטן, ולכן הם חיפשו תשובות לשאלות כמו כיצד הסביבה או חווויות שונות של בעלי החיים, ושל בני האדם, משפיעים על התפקוד הפסיכולוגי, וכיצד הם משפיעים על הסיכון לפתח סרטן שד.

חוויות חברתיות הן אחד מאבני הדרך של החיים. שני מחקרים אחרים שפורסמו בכתב העת Cancer Prevention Research בשנה האחרונה חקרו את ההשפעה שיש לבידוד חברתי - לחץ פסיכולוגי נוסף - על הסיכון לסרטן שד. המחקרים השוו חיים בסביבה חברתית לעומת חיים בסביבה אינדיבידואלית ואת ההשפעות שלהם על הסיכון לפתח את המחלה. בעלי חיים נולדים וגדלים בקבוצה, לכן כשהם מבודדים כאינדיבידואלים מדובר בלחץ סביבתי.

בניגוד למחקרים אלו, המחקר האחרון נעשה כדי לבחון אם חוויות של יילודים, כולל לחץ קל עד מתון בעקבות פרידה מהאם, משפיעות על התפתחות נורמלית של השד או על הנטייה של בעל החיים לסרטן שד.

החוקרים בדקו כיצד פרידה קצרה מהאם (15 דקות ביום) או פרידה ממושכת (ארבע שעות ביום) במהלך שלושת השבועות הראשונים של הלידה השפיעו על התפתחות בלוטות שד נורמליות וסרטניות בנקבות עכברים. אלו השוו לעכברים שלא חוו פרידה אימהית כזו.

החוקרים מדדו את רמות רצפטור אסטרוגן אלפא ו-p53, רמות שנמצאו קשורות להתפתחות סרטן שד במחקר קודם עם עכברים שהגיעו לבגרות מינית. כל העכברים נחשפו לקרצינוגן (גורם מסרטן) כדי להעריך את שכיחות גידולי סרטן השד ואת מידת הפולשנות שלו.

החוקרים גילו כי 300 ימים לאחר החשיפה לקרצינוגן 53% מהעכברים שנחשפו למצב של פרידה ממושכת מהאם פיתחו גידולים סרטניים בשד בהשוואה ל-20% מהעכברים שנחשפו למצב של פרידה קצרה או כלל לא. הסרטן אצל העכברים שנחשפו לפרידה ממושכת היה גם פולשני יותר.

בנוסף, אצל עכברים שנחשפו לפרידה ממושכת, היו רמות גבוהות ב-200% של רצפטור אסטרוגן אלפא בהשוואה לעכברים שלא חוו את הפרידה, ורמות גבוהות ב-30% מעכברים שנחשפו לפרידה קצרה בלבד. לא נמצא שוני בביטוי p53 בין העכברים.