מחקר חדש מגלה כי קרוב ל-800 מסמכים מחקריים לא פורסמו על-ידי כתבי-עת רפואיים בעשור שחלף בגלל טעויות רציניות או בגלל נתונים מזויפים, רבים מהם חוברו על-ידי חוקרים אמריקנים.
למעשה, מדענים אמריקנים אחראים ל-169 מהדוחות שבוטלו בגלל רשלנות לכאורה וטעויות רציניות, כמו גם ל-84 מהמסמכים שלא פורסמו בגלל הונאה גלויה וברורה, יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
נשיא הקבוצה לייעוץ תקשורתי רפואי בניו-יורק, גרנט סטין, שפרסם את הנתונים, ציין כי עובדות אלו אינן מעידות על כך שחוקרים אמריקנים נוטים להונות יותר מאחרים, אלא הן משקפות את העובדה שחוקרים אמריקנים מפרסמים כמות גדולה יותר של מחקרים יחסית לחוקרים ממדינות אחרות.
לדבריו, יש צורך במשנה-זהירות משום שמדענים מסוימים מתייחסים לפרסום מאמר בכתב-עת בעל השפעה כדלת כניסה לעולם התהילה וההון, וחלקם אף מוכנים לזייף נתונים כדי לעבור דרכה.
הממצאים פורסמו בכתב העת "Journal of Medical Ethics".
788 ביטולים ב-10 שנים
סטין סרק את הנתונים של הספרות המקצועית וחיפש אחר כל מסמך מדעי שנדחה על-ידי כתבי העת הרפואיים בין השנים 2010-2000. מבין 788 הדחיות, הוא מצא סיבות ל-742 מהן, למרות שהסיבות שניתנו היו לעתים לא ברורות. כשליש - 545 - בוטלו בגלל טעויות רציניות. השאר - 197 - בוטלו בגלל זיוף נתונים (נתונים מזויפים של יצרנים) או סילוף ועיוות הנתונים (עריכה סלקטיבית של מידע, כמו השמטה של ממצאים שאינם מאשרים את התוצאה המיוחלת).
אחרי ארצות הברית, סין היא המדינה עם 89 מאמרים שנדחו, כולל 20 דחיות בעקבות הונאה. את המקום אחרי סין תופסת יפן, אחריה הודו, בריטניה,
קוריאה הדרומית וגרמניה.
מאמרים כוזבים פורסמו בעיקר בעיתונים רפואיים בעלי השפעה רבה ופרופיל גבוה, בניגוד למאמרים שנדחו על בסיס סיבות פחות ברורות.
53% מהמסמכים המחקריים המזויפים נכתבו על-ידי עורכים שכבר נדחו בעבר בעקבות מסמכים כוזבים ששלחו. חוקרים שהמחקרים שפרסמו נדחו בעקבות טעויות, שלחו פחות מאמרים נוספים לעומת אלו שזייפו נתונים. רק 18% נדחו בגלל טעויות.
חלק מהמקרים המפורסמים ביותר של מחקרים כוזבים פורסמו במסמך שכלל גם את עבודתו של וואנג וו-סוק, חוקר מקוריאה הדרומית שבשנים 2004 ו-2005 פרסם שני מסמכים בכתב-העת המדעי "Science", בהם דיווח כי יצר תאי גזע אנושיים בעזרת שיבוט. שני הפרסומים בוטלו מאוחר יותר לאחר שהתגלה כי הם כוזבים.
במקרה אחר, ד"ר סקוט רובן, רופא מרדים מהמרכז הרפואי בייסטייט שבמסצ'וסטס, "זכה" לביטול של 13 דוחות שפרסם לאחר שהתגלה כי זייף מחקר על תרופות נגד כאבים הניתנות לאחר ניתוח, במיוחד על השימוש ב-celecoxib וב-pregabalin.
מדוע הם עושים זאת?
באקדמיה, חוקרים רבים מרגישים לחץ לפרסם מאמרים ומחקרים בכתבי-עת משפיעים כדי להבטיח את קידומם, לזכות בקביעות ולקבל מענקים רבים יותר שיאפשרו להם להמשיך את עבודתם.
אך השקרים לגבי הנתונים לא רק שאינם אתיים ומזיקים לחולים, אלא גורמים גם להרס עצמי. כשחוקר מפרסם ממצא, הוא הופך לחלק מהתיעוד הציבורי וחוקרים אחרים ינסו לחזור על הממצאים, במיוחד אם המחקר המקורי עורר תשומת לב.
ברגע שחוקרים אחרים לא מצליחים לאמת את הממצאים, הספקות מתחילים להתעורר, ובסופו של דבר הם גם מתגלים. ההצלחה בטווח הקצר לה זכו תוביל אותם לכישלון צורב בטווח ארוך.
המחקר של סטין גילה כי דוחות מחקריים שקריים פורסמו בדרך-כלל על-ידי מספר עורכים, אולי בגלל שקל יותר "לחלוק" בהונאה כשכל חוקר מודע רק לחלקים קטנים מהמחקר או משום שהאשמה מתחלקת בין כמה אנשים.
