בית הדין: גמול עבודה של שבת ל"גוי של שבת"

בית הדין הארצי לעבודה חייב את בית החולים החרדי "מעייני הישועה" לשלם גמול עבודה בשבת לשלושה עובדים נוצרים, המועסקים בו כ"גוי של שבת". בית הדין קבע, כי מבחינת עובדים אלו, יום המנוחה השבועי הוא שבת, ועל כן הם זכאים לגמול מיוחד תמורת העבודה בו.

השופטים השופט עמירם רבינוביץ, וירט-יבנה ואילן איטח קיבלו חלקית את ערעורם של העובדים, שיוצגו בידי עו"ד רמי יובל, על החלטת בית הדין האיזורי לדחות את תביעתם.

רבינוביץ ציין, כי על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, יום המנוחה השבועית לגבי יהודי הוא שבת, ולמי שאינו יהודי - שבת, יום ראשון או יום שישי, כפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. החוק הותיר, איפוא, לעובד שאינו יהודי את זכות הבחירה של יום המנוחה השבועית.

הסיבה לכך היא, שרוב מקומות העבודה בישראל שובתים בשבת, כך שעובדים נוצרים ומוסלמים העובדים במקומות עבודה אלה, נאלצים לבחור את יום השבת כיום המנוחה השבועי שלהם. יחד עם זה, הם זכאים לבחור כיום המנוחה השבועי את יום שישי או יום ראשון.

רבינוביץ ציין, כי בית החולים לא שאל את שלושת העובדים מהו יום המנוחה השבועי שלהם, והם עצמם מעולם לא טענו שיום אחר זולת השבת הוא יום המנוחה שלהם. המערערים אף הצהירו בדיעבד, כי יום המנוחה השבועי שלהם הוא יום השבת.

מחומר הראיות נראה, הוסיף רבינוביץ, כי המערערים אכן רואים את עצמם, ביחס לבחירת השבת כיום מנוחתם, כחלק מאזרחי המדינה היהודים. כלומר: יום השבת הוא יום המנוחה השבועי של המערערים, אלא שהם בחרו לעבוד ביום זה בשל קשיים כלכליים. לאור זאת עולה השאלה, האם העובדה שהם עובדים ביום שבת בעבודה המיוחדת למי שאינם יהודים, מצביעה על כך שיום המנוחה השבועי שלהם איננו יום שבת.

"מעייני הישועה" שילם למוסלמים ונוצרים שהועסקו אצלו גמול עבודה בשבת בשיעור 200%. רבינוביץ קובע, כי הדבר מצביע על הפליית המערערים על פני עובדים אחרים שאינם יהודים. זו הפליה פסולה בין שווים, שאין ביניהם הבדל רלוונטי לעניין הזכאות לגמול עבודה במנוחה השבועית.

אם כן, הוא ממשיך, מדוע בחר ביה"ח להימנע מתשלום גמול עבודה במנוחה השבועית דווקא למערערים? התשובה לשאלה זו נמצאת בדבריו של רב בית החולים, וממנה עולה, כי גמול העבודה במנוחה השבועית לא שולם למערערים כדי להוזיל את העסקתם. נתון זה, בתוספת הקביעה לפיה הופלו המערערים הפליה פסולה, לא מותירים ספק לכך שיש לקבל את ערעורם.

יש גם לדחות את הטענה, לפיה נהגו המערערים שלא בתום לב בשתיקתם תקופה כה ארוכה מלתבוע את זכותם זו, משני טעמים עיקריים. ראשית: מדובר בזכויות מכוח משפט העבודה המגן, שוויתור עליהן בדרך כלל אין לו תוקף. שנית: מדובר בעולים חדשים, שהיו בראשית דרכם בארץ, ולא היו בקיאים בזכויותיהם על-פי דין.

איטח הוסיף, כי נקודת המוצא של חוק שעות עבודה ומנוחה היא זכות הבחירה של העובד שאינו יהודי בין ימי המנוחה האלטרנטיביים. קרי: את המונח "המקובל עליו" מפרשים כמתייחס לבחירתו האישית של העובד - ולא בהכרח בהתאם לבחירת דתו. לפיכך, מקום בו עובד שאינו יהודי נוקב במפורש בזהותו של יום המנוחה השבועית, הרי שהיום בו נקב מבחירתו הוא היום "המקובל עליו".

בית החולים טען, כי עצם העבודה במשרה שכל-כולה עבודה בשבת, מלמדת על כך שיום המנוחה המקובל על המערערים אינו יום השבת. ברם, קובע איטח, הנחה זו אינה מחויבת המציאות. עובדים עלולים לרצות לעבוד בימי המנוחה השבועית המקובלים עליהם מטעמים שונים, ובכלל זה טעמים כלכליים.

איטח מוסיף, כי העובדים הרימו את הנטל הראשוני להוכיח, כי יום המנוחה השבועי המקובל עליהם הוא יום השבת. בהקשר זה יצוין, כי בכל תהליך קליטת המערערים לעבודה התמקד המשיב בבחינת יהדות המערערים, ולא בבחינת זהות יום המנוחה השבועית המקובל עליהם.