במחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) מתלבטים, בימים אלה, כיצד להתייחס ואיזה משקל יש ליתן לעדותו של ראש עיריית אילת, מאיר יצחק-הלוי - התומכת בגירסת המתלוננת אורלי אינס-קניג ומפלילה את ניצב אורי בר-לב. ההתלבטות: בשל הקשר הרומנטי שהיה לראש העירייה עם המתלוננת.

ל-News1 נודע, כי בין יצחק-הלוי לבין אינס-קניג היה קשר אישי בעת שהותקפה - לטענתה, במאי 2007, על-ידי בר-לב. הקשר נוצר במקביל לעבודתה במסגרת עיריית אילת, בפרויקט "עיר ללא אלימות".

על-פי עדותה במח"ש, מייד לאחר שהותקפה לדבריה באילת על-ידי בר-לב, היא מיהרה לספר על-כך לראש עיריית אילת ולשתי נשים נוספות. מטבע הדברים, מיהרו חוקרי מח"ש לגבות את עדותם. בר-לב הכחיש את הטענות, מכל וכל. לדבריו, הוא לא תקף ולא הטריד מינית.

חוקרי מח"ש שמעו את עדותו של יצחק-הלוי והתייחסו אליה בתחילה כמשמעותית ביותר, וזאת נוכח הטענה שגירסתה הושמעה מיד לאחר האירוע. אלא שבימים האחרונים נודע לחוקרי מח"ש על מערכת היחסים המיוחדת שהייתה בין יצחק-הלוי לבין המתלוננת, ועתה נוצרה בעיה: האם יצחק-הלוי מעיד מתוך פוזיציה אישית, ו/או האם הוא יוצא להגנתה לאחר ששוחחה עימו ותידרכה אותו.

מדוע לא יזם תלונה למשטרה

החשש שיצחק-הלוי תודרך לפני עדותו במח"ש התחדד גם נוכח הגירסה שהשמיע במח"ש, החופפת כמעט במדויק את עדותה של המתלוננת. ההנחה היא כי אדם שלא תודרך אינו אמור לזכור, לפרטי פרטים, אירוע צדדי שאירע לפני שנים לאדם אחר; ואם אכן שמע ממנה את הפרטים המלאים, בזמן אמת, עולה השאלה: מדוע הוא - כראש עירייה וכאיש ציבור, לא יזם ו/או דחק בה להגיש תלונה למשטרה, בזמן אמת.

בעיה נוספת העומדת על-הפרק היא מערכת היחסים המורכבת והמיוחדת שנוצרה בין אינס-קניג לבין עיריית אילת. מעדויות שהועלו נמצא, כי היא וחברותיה קיבלו במקום תפקידים שווה כסף רב, וזאת בלא מכרז ובלא פיקוח ראוי.

העולה מכך: בין אינס-קניג לבין אנשי עיריית אילת בכלל וראש העירייה בפרט נוצרו יחסים מיוחדים המביאים עתה לתלות הדדית ביניהם, תלות שכזו המחייבת התייחסות בערבון מוגבל לעדויות שהוצגו בפני חוקרי המחלקה לחקירת שוטרים.