ביהמ"ש אישר העברת נכסים בין יורשיו של מייסד קונגלומרט ותיק

בית המשפט למשפחה אישר השבוע לאלמנתו של מייסד קונגלומרט ותיק להעביר את רוב רכושה לבנה. בכך נישלה האם למעשה את בנה האחר ואת בתה מן הרכוש, אותו ירשה מבעלה המנוח. שמות הצדדים נאסרו לפרסום, פרט לכך ששמו של המנוח היה א"ר, הבן שקיבל את רוב הרכוש הוא ר"ר והחברה שהקים בשנת 1931 נשאה את שם משפחתו. מרמז אחד בפסק הדין עולה, כי היא עסקה לפחות חלקית גם בנדל"ן.

על היקף העיזבון ניתן ללמוד מן העובדה המוזכרת בפסק הדין, ולפיה האלמנה העניקה לנכדתה במתנה את הווילה המשפחתית, ששווייה עמד בעת ההענקה על 6.5 מיליון שקל.

המוריש הלך לעולמו ב-31.12.1995, לאחר שכתב צוואה משותפת והדדית עם רעייתו (גם היא א"ר) בפברואר 1990. הצוואה, שנערכה בידי עו"ד אמנון עברון, שהיה פרקליטו של המוריש, קובעת, כי כל רכושו של א"ר יעבור לרעייתו. במקרה שרעייתו תלך לעולמה לפניו, קבע א"ר, יחולק העיזבון בשווה בין שלושת ילדיהם.

לבנו ר"ר ציווה א"ר את מניותיו וזכויותיו בחברות בהן השניים כבר החזיקו במשותף. ג"ר, בנו של ר"ר, אף היה בן הדור השלישי היחיד שהוכנס לעבודה בחברה. בשנים 1988-1990 עזבו הבן האחר, י"ר, ובעלה של הבת נ"פ את העסק המשפחתי, לאחר שקיבלו את התמורה בגין חלקם. את יתרת נכסיו ציווה א"ר לחלק בשווה בין י"ר לבין נ"פ, ואף קבע מנגנון לשמירת השוויון בין השלושה.

ב-1996 חתמה האלמנה על צוואה חדשה, בה העבירה את רוב רכושה לידי ר"ר, והיא אף עשתה זאת בפועל בשנת 2005. כך נוצר מצב, בו ר"ר קיבל לא רק את חלקו של אביו בחברה המשפחתית, אלא גם את חלקה של אמו בחברה. ילדיה האחרים טענו, כי בכך היא רוקנה מתוכן את צוואתו של אביהם, אשר הדגיש את רצונו בשמירת השוויון ביניהם. האלמנה טענה, כי הייתה רשאית לעשות ברכושה כראות עיניה, ללא קשר לצוואתו של בעלה.

המחלוקת בין היורשים התמקדה בשני סעיפים בצוואתו של א"ר. באחד נאמר:

• "במקרה ומועד פטירתי יחול לפני פטירתה של אשתי, הנני מצווה את כל רכושי מכל סוג שלו וללא הגבלה לאשתי היקרה". בשני נאמר: "במקרה ומועד פטירתי יחול לאחר פטירת אשתי, רצוני האחרון הוא כי הנכסים שיישארו בעזבוני יחולקו על-פי עיקרון של שוויון, מבחינת ערכם, בין שלושת ילדי".
  
  הילדים י"ר ונ"פ, שיוצגו בידי עוה"ד ישראל לשם ויוסי מנדלסון, טענו שמשמעות ההתניה שבסעיף השני היא, שיש לשמור בכל מקרה על שוויון בין הילדים. האלמנה והבן ר"ר, שיוצגו (בנפרד) בידי עוה"ד אפי פרי וגבריאל מויאל-מאור, טענו שיש לשים את הדגש על הסעיף הראשון, הקובע שאין הגבלה על שרשאית האלמנה לעשות בחלקה בעיזבון.
  
  סגנית נשיא בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, טובה סיון, קבעה, כי הצוואה אינה מטילה מגבלות כלשהן על זכותה של האלמנה לשנות את צוואתה שלה - גם אם משמעות הדבר היא שינוי בפועל בצוואתו של בעלה המנוח.
  
  גם בבחינת הנסיבות החיצוניות מצאה סיון, כי א"ר לא התכוון להגביל את סמכויותיה של רעייתו לאחר פטירתו. בין השאר נקבע, כי אילו היה א"ר מבקש להגביל את רעייתו - היה עושה זאת במפורש, לאור אופיו הדייקן ולאור הדרך בה ניהל את עסקיו.