הנטייה לבגוד מסתתרת בגנים

גנים הקשורים להתנהגות המאופיינת בחיפוש אחר ריגושים, כמו שתיית אלכוהול או הימורים, עשויים להיות קשורים גם למתירנות מינית ולניאוף. אלו ממצאיו המפתיעים של מחקר חדש.

חוקרים מאוניברסיטת ניו-יורק שבבירמינגהאם, בדקו את המנגנונים הביולוגיים האפשריים העומדים מאחורי הצורך בבגידה בבן או בבת הזוג ומאחורי מתירנות מינית. הם ראיינו 181 אנשים צעירים, שאלו אותם על ההתנהגות המינית שלהם ועל מערכות היחסים שניהלו, וכן לקחו דגימות דנ"א שלהם. 77% מהקבוצה דיווחו על היסטוריה של קיום יחסי מין.

הממצאים הראו כי שינויים גנטיים אכן משפיעים על ההתנהגות המינית.

צוות החוקרים התמקד במיוחד בגן DRD4 הקשור להתנהגויות אחרות הקשורות לגמול ולתחושה טובה.

חברי הצוות גילו כי אנשים עם גרסה גנטית של DRD4 הנקראת 7R+ נטו יותר מאחרים לבגוד או להיות מעורבים בהתנהגות מינית מופקרת; 50% מאנשים עם 7R+ דיווחו כי לא היו נאמנים, בהשוואה ל-22% מהמשתתפים ללא ההגרסה הגנטית. המין לא שיחק תפקיד בשוני הגנטי; 23% מהנשים ו-26% מהגברים בקבוצה נשאו את גרסת ה-7R+.

תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת PLoS ONE.

לדברי החוקרים, אנשים עם הגרסה השונה לגן DR4R נטו יותר לדווח על היסטוריה של מין ללא מחוייבות, כולל על "סטוצים" והתנהגויות לא נאמנות אחרות. המוטיבציה נבעה ממערכת של הנאה וגמול, הנמצאת במקום בו משתחרר הדופמין. במקרים של מין ללא מחוייבות, הסיכונים הם גבוהים, הגמול ברור והמוטיבציה הפכפכה - כל הגורמים שהם ערובה לשחרור מהיר של דופמין.

הממצאים אינם מרמזים אומנם על קשר של סיבה ותוצאה בין הגנטיקה להתנהגות המינית, אך המחקר מספק ראיות לכך שהביולוגיה משפיעה על ההתנהגות ועל ההחלטות שאנשים מקבלים בחייהם האישיים. עדיין נדרשים מחקרים נוספים בקבוצות גדולות יותר של גברים ונשים כדי לזהות את הסמנים הגנטיים הפוטנציאלים המשפיעים על ההתנהגות המינית.

החוקרים הדגישו כי מדובר בקשר אסוציאטיבי, כלומר שלא כל אחד עם גנוטייפ כזה יבגוד בבן או בבת זוגתו, וכי אנשים רבים ללא גנוטייפ זה עדיין בוגדים. המחקר רק הראה כי היחס שח אנשים עם התנהגות זו גבוה יותר בקבוצה גנטית ספציפית.