הנשר נחת ונחשף

התפתחות דרמטית אירעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (14.12.10), בדיונים במשפט ליאורה גלאט-ברקוביץ' נגד הארץ. כזכור, גלאט-ברקוביץ' הייתה הפרקליטה בפרקליטות המדינה שהדליפה ב-2003 לכתב הארץ ברוך קרא מסמכים מהחקירה נגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון ונגד בניו, בחשד לשחיתות, פרשה שנודעה בשם "פרשת סיריל קרן".

קרא פרסם את המידע ואף מסר את המסמכים לכתב המשטרה של חדשות ערוץ 2, משה נוסבאום, כדי שיכין כתבה בעניין לשידור במהדורה. בינתיים הורה אריאל שרון לפתוח בחקירה, והחוקרים, בראשות ראש המחלקה לחקירות שוטרים, ערן שנדר, הגיעו אל גלאט-ברקוביץ' וזו הודתה בהדלפה לאחר שעומתה עם המסמך המודלף והסימנים שעליו. בעקבות ההודאה איבדה את עבודתה ואף הועמדה לדין פלילי והורשעה. ארבע שנים אחר-כך תבעה את הארץ בטענה שהתרשל בשמירה על חסיונה.

בין השאר טענה גלאט-ברקוביץ' כי נוסבאום הוא המקור שכונה על-ידי המשטרה "נשר", שהעביר את המסמכים המודלפים לצוות החקירה וכך נתן לשוטרים אמצעי חשוב ללכידתה. הפרקליטה טענה כי בהעברת המסמכים לידי נוסבאום התרשל עיתון הארץ. הארץ טענו כי אין הוכחה לכך שנוסבאום הוא "נשר". נוסבאום, מצדו, הכחיש את הדברים. על זהותו של "נשר" הוטל חיסיון.

נוסבאום נחקר על דוכן העדים (14.12.10) על-ידי עו"ד בר-נתן, פרקליטה של גלאט-ברקוביץ', זאת לאחר שזימונו הגיע כהתפתחות מאוחרת במשפט. במסגרת עדותו, שניתנה לפני שעה קלה, הודה נוסבאום כי נפגש עם שנדר וכי אכן הראה לו את המסמכים שקיבל מקרא.

עו"ד בר-נתן הקריא את תיאור הפגישה עם "נשר" כפי שנכתב על-ידי שנדר והוגש לבית המשפט כנספח לתצהירה של גלאט-ברקוביץ' (הדברים מובאים בקיצור): "'נשר' הסכים להיפגש איתי ונסעתי אליו עם ניצב-משנה שלומי איילון לפגישה. הלכתי למקום המפגש. נשר הראה לי מספר דפים שנחזו להיות צילומים מהבקשה לחיקור דין, לעיוני. ביקשתי רשותו לצלם אותם והוא הסכים. טילפנתי לאיילון, הודעתי לו שצילמתי את ארבעת הדפים, כפול שניים, עותק אחד נתתי לאיילון.

"חזרתי ל'נשר', המשכנו לשוחח מעט. הוא אמר לי שלמיטב ידיעתו מסמך אחד הוא המקור. הוא מחק כמה מספרים מהמסמך, קרע את ראש העמודים, הסכים למסור לי בכפוף לכך שזהותו תישמר חסויה. הוא סירב לשתף פעולה בזהות המקור. את שמו של 'נשר' כתבתי על פתק, שנשמר במח"ש. נ.ב. 'נשר' מסר לי כי זה המסמך או צילום המסמך שפורסם בתקשורת".

לאחר מכן שאל פרקליטה של גלאט-ברקוביץ' את נוסבאום אם האירוע מוכר לו. "האם האירוע הנחמד, הפגישה הסודית, מוכרת לאדוני? מזכירה משהו?", שאל גם השופט.

"ראה", השיב נוסבאום, "אני אשיב כך: אתן לך תשובות ללא מעט שאלות שכנראה התכוונת לשאול. ערן שנדר צילצל אלי ואמר לי פחות או יותר במלים הבאות: מישהו נתן לנו את המסמך. המסמך נמצא בידינו. ראיתי שאתה הקרנת מסמך בטלוויזיה, אנחנו רוצים לראות את המסמך שאתה הקרנת. יש לך בעיה עם זה?

"אמרתי לו: את המסמך שהקרנתי אין לי בעיה להראות לך. ואכן נפגשתי איתו והראיתי לו את המסמך שהקרנתי. מאחר שכבר הקרנתי אותו לא מצאתי שום בעיה להראות לו את המסמך, ובכך מבחינתי הסתיים הסיפור. אין לי מושג מי זה 'נשר', אף אחד לא אמר לי מי זה 'נשר'".

בהמשך דבריו חזר נוסבאום והדגיש כי "כשהוא [שנדר] פתח את השיחה הוא אמר לי, המסמך בידינו. אני מבקש שתראה לי את המסמך שאתה הראית בשידור". בתגובה שאל עו"ד בר-נתן, "מר נוסבאום, אני מודה לך על תשובתך. אתה שמעת על זה שבהליכי חקירה משטרתיים קיימת שיטה של הונאה כדי להשיג תשובה?".

"אני יודע שיש תרגילי הונאה", ענה נוסבאום.

בר-נתן: "בוא נסכים שאחרי ששנדר התקשר אליך והאמנת לו, הוא אמר לך: רק לצורכי אימות תראה לי את מה ששידרת. הוא לא הראה לך את המסמך שיש לו?".

נוסבאום: "לא".

בר-נתן: "סיפרת על מה שיספרת עכשיו לבית המשפט למישהו?".

נוסבאום: "לא. מעולם לא נשאלתי".