סגירת חורף של מסעדות ובתי קפה אינה מצריכה היתר בנייה רגיל, ודי בהיתר לביצוע עבודה מצומצמת. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
מיכל אגמון-גונן.
פסק הדין ניתן בעתירתה של מסעדת "ביסטרו 56" בקניון ארנה בהרצליה, נגד סירובה של הוועדה המקומית להתיר לה לסגור למשך החורף את המסעדה הצמודה אליה.
השאלה שעמדה במוקד הדיון היא, האם הקמת "סגירת חורף", פרגוד סוכך עונתי, מחייבת קבלת היתר בנייה לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, או שמא ניתן להסתפק בהיתר מכוח תקנות עבודה מצומצמת שהותקנו מכוח אותו חוק עצמו. לדברי אגמון-גונן, לשאלה זו חשיבות ציבורית רבה, בשל המצב המשפטי שנוצר בשנים האחרונות, אשר צמצם משמעותית את האפשרות של עסקים המשמשים למסעדות ובתי אוכל לבצע סגירות חורף.
הוועדה המקומית סירבה להעניק למסעדה את ההיתר, משני נימוקים מרכזיים. האחד: משום שסגירת חורף של המרפסת מבטלת את זכות המעבר החופשי של הציבור, זיקת הנאה הרשומה בהיתר הבנייה של הבניין. השני: לצורך הקמת סגירת חורף יש צורך בהיתר בנייה, אשר העותרת אינה זכאית לו, מאחר שבמגרש נשוא הבקשה נוצלו כל אחוזי הבנייה העיקריים.
לטענת המסעדה, משמעות הקביעה השנייה היא, שברוב רובם של המקרים לא ניתן להעניק היתר לסגירת חורף, שכן ככלל מסעדות ובתי קפה מצויים בבניינים ובמבנים בהם נוצלו כל אחוזי הבנייה. המשמעות היא, לטענתה, סגירת עסקים רבים שאינם יכולים להתקיים ללא סגירת חורף.
בשנת 2000 קבע השופט
עודד מודריק, כי לצורך סגירת חורף יש צורך בהיתר בנייה. בית המשפט העליון השאיר נקודה זו בצריך עיון. כתוצאה מחוסר הבהירות, נוצר חוסר עקביות בהתייחסות רשויות התכנון והרשויות המקומיות לבקשות של עסקים לביצוע סגירת חורף. בחלק מהמקרים ממשיכות הרשויות המקומיות לאשר סגירת חורף מכוח חוקי עזר עירוניים; במקרים אחרים רשויות התכנון קבעו, כי קיומו של חוק עזר עירוני המתיר הקמת סגירת חורף אינו מספיק וכי יש צורך בהיתר בנייה.
אגמון-גונן קבעה, כאמור, כי די בהיתר לביצוע עבודות מצומצמות. לדבריה, פרשנות הוועדה המקומית והמחוזית, לפיה תקנות אלו הן פרוצדוראליות בלבד ואינן מייתרות את הצורך בהיתר בנייה, "לא רק שאינה עולה מלשון התקנות, אלא היא מרוקנת מתוכן את תכליתן ומייתרת אותן לחלוטין. אם ממילא כדי לקבל היתר לעבודה מצומצמת יש למלא אחר הפרוצדורה שנקבעה להיתר בנייה לפי פרק ה' לחוק התכנון והבנייה, מדוע יש צורך בקביעת פרוצדורה אחרת, בנוסף לכך?".
אגמון-גונן מוסיפה: "הפרשנות שאומצה על-ידי מוסדות התכנון מביאה לתוצאה אבסורדית לפיה כמעט בכל המקרים עסקים לא יורשו להקים סגירות חורף. המשיבות אינן כופרות בכך שזוהי התוצאה של פרשנותן. תוצאה זו אינה רצויה מבחינה ציבורית, חברתית וכלכלית, וגם פוגעת בעסקים באופן שאינו מידתי, לאור העובדה שעד לאחרונה הורשו עסקים לבנות סגירות חורף מכוח חוק העזר העירוני, וביססו על כך את עסקם. תוצאה זו יכולה איפוא במקרים מסוימים להביא לסגירת עסקים. אם המחוקק, ולו מחוקק המשנה, מעוניין להביא לתוצאה כזו שלא תאפשר למעשה סגירת חורף, יש לשנות לשם כך את התקנות".
לדעת אגמון-גונן, לאור העובדה שהיתר לסגירת חורף ניתן מכוח תקנות עבודה מצומצמת, הפרשנות לפיה לצורך סגירת חורף אין צורך באחוזי בנייה העיקריים, היא לכל הפחות פרשנות סבירה ואפשרית של התקנות, שאומצה על-ידי מוסדות התכנון. משכך, ונוכח מחויבותן של רשויות התכנון לעיקרון השוויון, מקום שקיימות שתי פרשנויות אפשריות סבירות לדיני התכנון והבנייה, על מוסדות התכנון לאמץ בכל המקרים את הפרשנות המקלה עם מבקש ההיתר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
