קצב הורשע בשני מעשי אונס, במעשים מגונים ובהטרדה מינית

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (ה', 30.12.10) את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בשני מעשי אונס של א' ממשרד התיירות. השופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח קבעו, כי אינם מאמינים לטענת האליבי של קצב. השופטים הרשיעו את קצב בשלושת האישומים בנוגע לא', שהם החמורים ביותר בכתב האישום: אונס במלון פלאזה בירושלים, אונס בלשכתו ומעשה מגונה בכוח בדירתה.

בית המשפט קבע, כי ניסיונותיו של קצב לסתור את גירסתה של א' - כשלו. "עדי קצב היו משענת קנה רצוץ", אמרו. הם קבעו, כי האליבי של קצב הופרך - אליבי שהתייחס למועדים בהם, כנטען, אנס את א'. עוד נקבע, כי חלק מן הראיות שהציג קצב - כגון מכתב האהבה ששלחה לו א' - היו מניפוליטיביות ונוצרו ביוזמתו. "עדות קצב זרועה בשקרים", הוסיפו השופטים.

עוד קבע בית המשפט, כי הוכח שא' הביעה בצורה ברורה ופיזית את התנגדותה למעשיו של קצב. "האירוע במלון היה אלים", נקבע."א' דוברת אמת. גירסתה חוזקה בעדויות התומכות בגירסתה", קבעו השופטים. "טענת הנאשם שהמתלוננת העלילה עליו עלילת שווא אינה רצינית".

ביהמ"ש ציין, כי קצב לא טמן את ידו בצלחת בתחום התקשורתי, אלא תקף את המתלוננות ובמיוחד במסיבת העיתונאים שערך במארס 2009. השופטים דחו את טענתו של קצב להגנה מן הצדק, אשר התבססה בעיקר על כך שהאווירה התקשורתית לא איפשרה לו משפט צדק ועל כך שדינו נחרץ מראש.


"הזמן שחלף חיזק את התלונה על אונס"


"אם מישהו דיבר בשני קולות, הרי זה הנאשם", המשיך קרא. לדבריו, במשטרה טען קצב שלא היו דברים מעולם, ואילו מטענות ההגנה במשפט ובסיכומים עלתה האפשרות שמדובר היה ביחסים בהסכמה - גירסה אותה דחה קצב לאורך הפרשה.

לעומת זאת, השופטים קבעו שהזמן שחלף הביא ראיות התומכות בגירסתה של א'. עוד קבעו השופטים, כי א' אומנם סיפרה על מעשי האונס הנטענים באיחור, אך אין בכך כדי לקבוע שמדובר בפיברוק.

בהמשך פסק הדין פרס בית המשפט את גירסתה של א' ואת העדויות המחזקות את גירסתה בנוגע לשני מעשי האונס שביצע בה קצב. ביהמ"ש הדגיש, כי היועץ המשפטי מני מזוז מעולם לא סבר שקצב חף מפשע, אלא התלבט בין אונס לבין בעילה אסורה בהסכמה, וההגנה הבליטה בצורה סלקטיבית את דבריו בבג"ץ בנוגע לתלונתה של א'.

עוד אמרו השופטים, כי קצב קירב אליו את א' כאשר חיזר אחריה, והחל להתנכל לה כאשר דחתה את חיזוריו. בכך קיבל בית המשפט את גירסת התביעה, לפיה מדובר היה בדפוס התנהגות של קצב, גם כלפי נשים אחרות שהעבירות לכאורה כלפיהן התיישנו ולכן לא נכללו בכתב האישום.

חלק מרכזי בפסק הדין עסק בעדותה של א', וכאמור השופטים קבעו שהם מאמינים לה. זהו פרק משמעותי ביותר, שכן בעבירות מין ההכרעה היא לרוב בין שתי גירסאות, כך שבחירה בגירסת המתלוננת משמעותה הרשעה. מאחר שפסק הדין מתבסס על אמינות גירסאות, הסיכויים שבית המשפט העליון יהפוך את פסק הדין - נמוכים מאוד.

בהמשך פסק הדין עברו השופטים לעבירות המין האחרות שיוחסו לקצב. הם קבעו, שעדותה של ה' מלשכת הנשיא מהימנה אף היא. השופטים הרשיעו את קצב במעשה מגונה כלפי ה'.

בנוגע לל' מלשכת נשיא המדינה קובע בית המשפט, כי לא מקובלת עליהם גירסתו של קצב, כאילו היא הסכימה לחיבוק שאינו מיני מצידו. גם בעבירה זו הורשע קצב. הוא הורשע גם בשיבוש הליכי משפט מול ל' וזוכה מהטרדת עד כלפיה.

האישומים: אונס, מעשים מגונים, שיבוש הליכים


האישום הראשון נוגע למתלוננת א' מלשכת שר התיירות, שעבדה במחיצתו של קצב בשנים 1998-1999. לטענת המדינה, בתחילת 1998 התלווה קצב אל א' לדירתה, לאחר שהיא לא הצליחה להתחמק מבקשתו, ושם ביצע בה מעשה מגונה בכוח. בחודש אפריל, טוענת המדינה, אנס קצב את א' במשרדו בתל אביב. חודשיים לאחר מכן, נאמר בכתב האישום, אנס אותה קצב שוב, והפעם במלון פלאז'ה בירושלים. קצב הואשם בשני מעשי אונס ובביצוע מעשה מגונה בכוח.

האישום השני נוגע למתלוננת ה' מלשכת נשיא המדינה, אשר עבדה בלשכתו של קצב בחודשים מאי-נובמבר 2003. לדברי המדינה, קצב חיבק אותה מספר פעמים, למרות שביקשה ממנו לחדול ממעשיו. בשל כך הואשם קצב בהטרדה מינית.

האישום השלישי נוגע למתלוננת ל' מלשכת נשיא המדינה, אשר קיימה פגישות עבודה תכופות עם קצב בשלהי 2005. לדברי המדינה, קצב נהג להשמיע באוזניה אמירות שהתמקדו במיניותה, חיבק אותה והצמיד את גופו לגופה. באישום זה מואשם קצב במעשה מגונה ובהטרדה מינית.

באישום הרביעי טוענת המדינה, כי עשרה ימים לאחר שהעידה ל' במשטרה, בספטמבר 2006, ניסה קצב להשפיע עליה להתאים את גירסתה לגירסתו. בשל כך הוא מואשם בהטרדת עד ובשיבוש מהלכי משפט.