עיריית נצרת חויבה בפיצוי בשל הטלת עיקול שגוי

עיריית נצרת תפצה ב-11,000 שקל את זידאן סלפיתי, שעל חשבונו בבנק מרכנתיל-דיסקונט הטילה עיקול שגוי. שופט בית משפט השלום בנצרת, אחסאן כנעאן, קבע כי הטלת העיקול מהווה לשון הרע. פיצוי בסכום זהה חויב לשלם גם הבנק.

העיקול הוטל במרס 2009 בגין חוב כביכול לעיריית נצרת, כאשר למעשה אמור היה להיות מוטל על חשבונו של אדם אחר. סלפיתי טען כי בעקבות העיקול הוחזרו שני צ'קים מחשבונו ובכך נגרמה פגיעה בשמו הטוב, ולכן תבע מהעירייה ומהבנק 90,000 שקל. עוד טען, כי הוא חבר במועצת כפר מגוריו, דבר העיקול התפשט בין התושבים וגם בכך מהווה הטלת העיקול הוצאת לשון הרע.

כנעאן קבע, כי הטלת העיקול הייתה מעשה שיש בו משום לפגוע בתובע, שהיה חבר מועצה. לדבריו, הבנק והעירייה היו מעוולים במשותף, שכן הבנק הוא שביצע את העיקול למרות ששמו של החייב היה שונה (מספר תעודת הזהות שנרשם בהודעה היה זה של סלפיתי).

עוד דחה כנעאן את טענת העירייה, לפיה שיקולי מדיניות מחייבים שלא להטיל עליה אחריות. "מזיק אשר לא מקיים שום מנגנון ביקורת למניעת טעויות כגון אלו, וסומך על יד המזל שהבנק יעלה על הטעות, אינו זכאי ליהנות משיקולי מדיניות שיגנו עליו מפני הטלת אחריות", קובע כנעאן. בכך הוא מסתמך על דברי עיריית נצרת עצמה, שהודתה כי אין לה כל מנגנון למניעת טעויות מעין זו.

עוד התברר, ממשיך כנעאן, כי גם לאחר שנמסר לעירייה על הטעות, היא לא דאגה לתקן את מספר תעודת הזהות של החייב האמיתי, ושלחה גם השנה הודעת עיקול לחשבון הבנק של סלפיתי. דבר זה, קובע כנעאן, מלמד על התנהלותה הרשלנית של עיריית נצרת.

עוד דחה כנעאן את טענת מרכנתיל-דיסקונט, לפיה ההסכם בינו לבין סלפיתי פוטר את הבנק מאחריות לנזק שנגרם לו במקרה הנדון. לדבריו, לבנק הייתה שליטה על ביצוע העיקול, ואם היה מבצע אמצעי בקרה פשוטים - היה מגלה שאין התאמה בין שמו של החייב לבין מספר תעודת הזהות שלו.