בית המשפט העליון רוקן מתוכן ומכל יישום את חוק יסודות המשפט. כך טוען ראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ד"ר מיכאל ויגודה, בראיון לעלון "גילוי דעת" שחולק בסוף השבוע בבתי הכנסת.

חוק יסודות המשפט משנת 1990 נועד לעגן את מעמדו של המשפט העברי כאחד מיסודות הפסיקה בישראל. על-פי החוק, במקרים בהם אין תשובה בדין הישראלי, יש לפנות לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

ויגודה אומר: "החוק לא חולל שום מפנה ונותר כאבן שאין לה הופכין. בתי המשפט, ובמיוחד בית המשפט העליון, דאגו לרוקן את החוק הזה מכל תוכן ומכל יישום. למעשה, שופטים שיש להם זיקה למקורות לא חיכו לחוק הזה כדי לשאוב ולהיעזר בדין העברי, ושופטים שאין להם זיקה וידע לא התחילו לעשות כך אחרי החוק".

עם זאת, אומר ויגודה, "בשנים האחרונות דומה שיש שינוי קל, במיוחד בערכאות הנמוכות, ורואים יותר שופטים שפונים למקורות המשפט העברי". ממכלול דבריו של ויגודה נראה, כי השינוי קשור לפחות בחלקו גם לפרישתו של אהרן ברק מנשיאות בית המשפט העליון.

ויגודה מוסיף: "לא יעלה הדעת שבמדינה המגדירה עצמה כיהודית ודמוקרטית, השופטים שאמורים לבטא את ערכי התרבות של המדינה יהיו מנותקים ממקורות היניקה התרבותיים של עם ישראל". ויגודה מכיר בכך שריבוי הדעות בהלכה מהווה עקב אכילס ביישומה במשפט האזרחי, אך לדעתו זהו נכס תרבותי יקר שיש להשתמש בו.

בהתייחסו במישרין לבג"ץ, התבטא ויגודה בזהירות: "גם על-פי המשפט העברי יש מקום למוסד שיבקר את מעשי השלטון - הסנהדרין. גם במשפט העברי הרוב לא יכול לעשות כרצונו... השאלה היא לא האם יש מקום למוסד כזה, אלא איזה גוף יעשה זאת, מהם הכללים שמנחים אותו. על זה אפשר ורצוי לדון - על-פי איזו מערכת ערכים מבקרים את תקינות החוקים, מהו ההרכב הרצוי של אותו גוף".