בנק ישראל הפסיד בשנת 2010 17.9 מיליארד שקל בגין הפרשי שערים. כך עולה מהמאזן שפרסם (יום ה', 24.2.11) בנק ישראל.

בשל התחזקות השקל בשנת 2010 רשם בנק ישראל הפסד של כ-17.9 מיליארד שקלים, (לעומת רווח של כ-1.4 מיליארדי שקלים בשנת 2009) מזה כ-17.6 מיליארדי שקלים בגין הפרשי שערים.

"הירידה ברווחים ב-2010 לעומת 2009 נבעה בעיקר מכך שב-2009 נרשמו רווחי הון משמעותיים עקב ירידת התשואות בשווקים העולמיים, וכן מעליית תשואות שנרשמה לקראת סוף שנת 2010.
בשל הצורך להציג את הדוחות במונחים שקליים, הוצאות הפרשי השערים של הבנק בשנת 2010 שנגזרו בעיקר משערוך יתרות המט"ח בסוף 2010, הן פועל יוצא של התחזקות השקל מול המטבעות העיקריים שבהם מוחזקות יתרות המט"ח. הפרשי השערים נזקפים לדוח הרווח וההפסד בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים בבנקים מרכזיים, לפיהם הפסד מהפרשי שערים בחשבון השערוך בסוף השנה משיערוך יתרות שטרם מומשו, נזקף גם הוא לדוח הרווח וההפסד", נמסר מבנק ישראל.

עם זאת, מדובר בהפסדים "על הנייר" המשתנים עם השינויים בשערי החליפין. דובר בנק ישראל מסר כי כיום עומד ההפסד על כ-7 מיליארד שקלים.

עוד נמסר בדיווח של בנק ישראל כי מאזן הבנק הסתכם בסוף שנת 2010 בכ-274 מיליארדי שקלים, לעומת כ-252 מיליארדים בסוף שנת 2009. מדובר בגידול של כ-8.6%.

עיקר הגידול בצד הנכסים נובע מהגדלת הנכסים של הבנק במטבע חוץ - רכישות הדולרים שביצע נגיד הבנק סטנלי פישר - וכנגדם, בצד ההתחייבויות וההון, עיקר הגידול נובע מגידול נטו בכלים המוניטריים - מק"ם ופז"ק, בניכוי הגידול ביתרת ההפסד של הבנק.

מניהול יתרות המט"ח בבנק ישראל נרשם רווח של כ-0.8 מיליארדי דולרים השווה לכ-2.9 מיליארדי שקלים (לא כולל הפרשי שערים), לעומת כ-5.2 מיליארדי שקלים בשנת 2009.

מבנק ישראל נמסר עוד כי הוצאות השכר והזכויות של כ-1,600 עובדי בנק ישראל וגמלאיו הסתכמו בשנת 2010 בכ-450 מיליוני שקלים, לעומת כ-804 מיליונים בשנת 2009 שכללו עידכון חד פעמי של ההפרשה להתחייבות לפנסיה ולתשלומי פרישה.

הוצאות נוספות נרשמו בגין ריבית נטו לממשלה, הדפסת כסף והוצאות כלליות.

מבנק ישראל נמסר כי תוצאותיו הכספיות של בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, נובעות מפעילותו של הבנק להשגת מטרותיו כפי שמוגדרות בחוק בנק ישראל, יציבות מחירים, צמיחה ותמיכה ביציבות הפיננסית ואינן מכוונות להשיא את רווחיו הפיננסיים. עוד נמסר כי הדוחות הכספיים מוצגים על-פי כללי חשבונאות מקובלים, תוך התאמתם לפעילות המיוחדת של בנק מרכזי, כפי שמקובל גם בבנקים מרכזיים אחרים בעולם, ומבוקרים על-ידי רואה חשבון חיצוני, המפרסם את חוות דעתו במצורף לדוחות.