עו"ד ניצל מעמדו כנציגו של כונס לשם גביית חוב אישי

עו"ד מיכאל דעואל ניצל שלא כדין את מעמדו כ"פקיד בית המשפט", על-מנת לגבות חוב שכר טירחה פרטי. כך קובע שופט בית משפט השלום בתל אביב, רונן אילן.

דעואל היה בא-כוחה של חברת הבנייה מישנאל ואמור היה לטפל ברישום הזכויות על-שם הדיירים בפרויקט שבנתה בראשון לציון. אחד מהם היה דוד בנימין, שרכש דירה בפרויקט בשנת 1990. כעבור שלוש שנים קרסה מישנאל ובשנת 2003 ניתן כנגדה צו פירוק. במסגרת זו, מינה בית המשפט את דעואל לנציגו של הכונס לשם טיפול בענייניהם של רוכשי הדירות.

בשנת 2007 מכר בנימין את דירתו, אך הסתבר שהזכויות בה טרם נרשמו על שמו. הוא פנה אל דעואל, אשר היתנה את הרישום בתשלום חוב שכר טירחה בסך 1,000 שקל משנת 1990 - בגין טיפולו ברכישת הדירה ממישנאל. מחוסר ברירה, שילם בנימין 22,000 שקל (כולל הפרשי ריבית והצמדה), ולאחר מכן תבע בבית המשפט את החזר הכסף. דעואל מצידו הגיש תביעה שכנגד בסך 57,000 שקל, בגין הפרשי ריבית על הפרשי ההצמדה לשכר הטירחה המקורי.

אילן קבע, כי מהרגע בו מונה דעואל לנציגו של הכונס, הוא הופך לפקיד בית המשפט (officer of the court) ואין הוא רשאי לערבב את ענייניו האחרים במילוי תפקיד זה. אילן מוסיף: "גם כאשר ממונה בעל התפקיד לתפקידו מטעם מי מבעלי הדין, הרי מצופה ממנו שלא לפעול לטובת זה אשר יזם את המינוי. אם כן, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמצופה מבעל התפקיד שלא לפעול לטובת האינטרסים האישיים שלו עצמו. נאמנותו של בעל התפקיד נתונה, בהגדרה, לבית המשפט בלבד וחובתו להגשים בפעולותיו את התכלית לשמה מונה. זו ודאי שאיננה קידום האינטרס האישי של בעל התפקיד".

על התנהגותו של דעואל, אומר אילן: "באם סבר הנתבע כי התובע חב לו כספים, בין מכוח הסכם הרכישה ובין מכוח כל עילה אחרת, יכול היה הנתבע לפעול למימוש זכויותיו לפי שיקול דעתו. אסור היה לנתבע מכל וכל להתנות את ביצוע התפקיד לשמו מונה בסגירת חשבונות אלו.

"לא זו בלבד שבכך פעל הנתבע בחוסר אובייקטיביות ומתוך שיקולים שאינם ממין העניין לתפקידו, אלא שבכך סתר הנתבע את התכלית לשמה מונה. במסגרת העתירה למינוי הנתבע הרי מונה להגנה על זכויות רוכשי הדירות. בפועל, לפי עמדת הנתבע, נראה שהנתבע ראה במינוי כלי לאכיפת אינטרסים אישיים".

בשל כך, הורה אילן לדעואל להחזיר לבנימין 22,000 שקל, בתוספת ריבית והצמדה מאז 2008. בנימין גם תבע 20,000 שקל בשל עוגמת נפש, אך בשל הלשון הבוטה בה ניסח את תביעתו, העניק לו אילן 5,000 שקל בלבד. תביעתו-שכנגד של דעואל נדחתה בשל התיישנות, והוא גם חויב בתשלום הוצאות ושכר טירחה בסך 20,000 שקל.