תושבי רחביה נושמים לרווחה: חוזי החכירה הוארכו

בכמה מהחוזים עם הקרן הקיימת יש לקק"ל אופציה להאריך את החוזים ב-49 שנים, "בתנאי שהצדדים לחוזה יסכימו על גובה דמי החכירה".

הסתייגות זו נותנת לכנסייה נשק: היא יכולה להודיע שמה שמציעה קק"ל אינו מקובל עליה, ולכן לא תאריך את חוזי החכירה.

פורמלית, יכולה הכנסייה שלא להאריך את חוזי החכירה, ולהוציא צו סילוק יד נגד החוכרים, מיד עם תום תקופת החכירה. למעשה ברור כמעט לגמרי, שהכנסייה מעונינת להאריך את חוזי החכירה, מכיוון שדמי החכירה והשכירות מהווים מקור הכנסה עיקרי לכנסיה.

הוראות הכנסייה אינן מתירות לה למכור את הנכסים. לכן, הפתרון האידיאלי מבחינתה הוא להאריך את החוזים לתקופה ארוכה, ולקבל את דמי החכירה בתשלום אחד (כמובן עם היוון) מראש.

זה מה שקרה אתמול, כאשר הכנסייה האריכה את חוזי החכירה לטווח ארוך, וקיבלה בבת אחת את כל הסכום, 80 מיליון שקל.

בשנת 2000 מכרה הפטריארכיה כביכול את הקרקעות למשקיע בשם יעקב רבינוביץ, שהיה אמור להיות כביכול "איש קש" של קק"ל. הקרן הקיימת שילמה 20 מיליון דולר בעד הארכת זכויות החכירה לטווח ארוך. בפועל התברר כי היה זה מעשה נוכלות – קק"ל העבירה את ה-20 מיליון דולר לרבינביץ, אך הוא לא קנה את הקרקעות, לא שילם לפטריארך, שילשל את הכסף לכיסו והעביר אותו כנראה לחשבונות פרטיים שלו בבנקים בחו"ל. הנוכלות התגלתה, רבינוביץ הועמד לדין, הורשע ונשלח לשש שנות מאסר. הכסף עצמו לא התגלה עד היום.

בנוסף למגרשים ולבניינים בירושלים, יש לפטריארכיה נכסים נוספים:

• מתחם בבית שמש, המיועד לבניית אלפי דירות. גם מתחם זה כלול בעסקת הארכת החכירה. הוא היה כלול גם בעסקת הנוכלות משנת 2000.

• כנסיות בעיר העתיקה בירושלים, ביפו (כנסית סן מיכאל) ובחיפה, שככל הידוע אינן כלולות בעסקה.