אשת העסקים והח"כית לשעבר פנינה רוזנבלום תובעת 4.3 מיליון שקל מחברת פריגו ישראל - לשעבר חברת אגיס שהייתה בבעלות מורי ארקין ונמכרה לחברת פריגו הבינלאומית.
מדובר בתביעה שכנגד, שהגישה רוזנבלום באמצעות עוה"ד ברוריה לקנר ושירלי סקוט-כחלון לבורר, עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין. מהתביעה עולה, כי עסקיה של רוזנבלום בתחום הקוסמטיקה נקלעו לקשיים חמורים, שלטענתה האחריות להם מוטלת על פריגו.
על-פי התביעה, אגיס שיווקה בלעדית את מוצריה של רוזנבלום בשנים 2008-2000, והיא שגבתה את הכספים והעבירה אותם לרוזנבלום - שלדבריה לא הייתה לה כל דרך לבחון את דיווחיה של אגיס.
בפברואר 2008, טוענת רוזנבלום, דרשה ממנה אגיס במפתיע להחזיר לה 3.5 מיליון שקל, בטענה שסכומים אלו שולמו לרוזנבלום ביתר לאורך השנים. אגיס אף החלה לקזז באופן חד-צדדי, על חשבון החוב הנטען, סכומים שונים מתוך הכספים שהעבירה לרוזנבלום.
לדברי רוזנבלום, החברה שהקימה עמדה בפני קריסה בשל דרישתה של אגיס, ובשל כך נאלצה ליטול הלוואות "מגורמים מוסדיים ופרטיים". על-מנת שלא להביא את החברה למצב של חדלות פירעון, חתמה רוזנבלום במאי 2008 על הסכם עם אגיס, ובו הכירה בחוב של 3 מיליון שקל והתחייבה להחזירו בריבית גבוהה וחריגה. לטענת רוזנבלום, ההסכם נחתם "בנסיבות של סחיטה, איומים, אילוץ ועושק", והיא אף נאלצה לערוב לו אישית.
למרות הסדר זה, טוענת רוזנבלום, הרי שלאחר שהודיעה לאגיס על הפסקת ההתקשרות עימה, דרשה ממנה לפתע אגיס עוד 2 מיליון שקל. לדבריה, היא נאלצה שוב להסכים להסדר חוב וללוות כספים "מבנקים שונים ומגורמים אחרים", על-מנת למנוע את התמוטטות עסקיה.
לדברי רוזנבלום, אגיס הערימה מכשולים קשים בפני הפסקת ההתקשרות ביניהן, ולפיכך נאלצה במאי 2009 לחתום עימה על הסדר חוב שלישי. במסגרת זאת, אילצה אותה אגיס לחתום על הודעה בדבר ויתור על תביעות, וזאת ביודעה שהיא האחראית הבלעדית לקריסת עסקיה של רוזנבלום.
במרץ 2010 הודיעה אגיס לרוזנבלום, לטענתה, כי גילתה טעות חשבונאית בגינה הועברו לרוזנבלום סכומים עודפים נוספים, ולפיכך היא מקזזת מיליון שקל מהתשלומים המגיעים לה. עקב כך, נוצרה לרוזנבלום יתרת חובה של 560,000 שקל מול אגיס. אגיס אף דרשה מרוזנבלום לשלם לה קנסות וריבית פיגורים בגין חוב זה.
לטענת רוזנבלום, התנהגותה של אגיס הביאה את עסקיה אל עברי פי פחת וסיכנו באופן ממשי את קיומם. לדברי רוזנבלום, אגיס יצרה בפניה מצג שווא על מצבה של החברה שבבעלותה, משום שהעבירה לה כספים בסכומים גבוהים מהמגיע לה. אילו הייתה יודעת בזמן אמת על מצבה לאשורו, היא מוסיפה, הייתה פועלת כבר אז לביצוע תוכנית התייעלות (כפי שעשתה כאשר התברר לה המצב).