אוי לנו שאלה בנינו, שאלו פנינו המופנים כלפי פנים וכלפי חוץ. אז למה שנלין, נכעס ונבקר את חמאס, חיזבאללה אל-קאעידה והח"כים הערביים, אם אפשר לצטט את אנשינו שלפעמים מעמיקים וקיצונים יותר מאויבנו.
פרופ' שטרנהל ממליץ לפלשתינים לתקוף את המתנחלים מעבר לקו הירוק ובמיוחד רצוי את הגברים עם הכיפות. אבל רוצחי הילדים, באיתמר, כנראה לא הבינו או לא שמעו טוב את דברי הפרופסור הנאור, פרשו את קריאתו לא נכון ורצחו ילדים קטנים בשנתם רק בשל היותם יהודים. ועכשיו - תזכרו איפה נתקלתם במשוואה הזאת שיהודים נרצחו ונשרפו רק בשל היותם יהודים ובמיוחד עם זקן פאות וכיפות.
המשורר, מחזאי לאור, הבדרן גשש שיקה לוי, לא אוהבים ילדים עם פאות וממליצים לגזור אותם - תזכרו איפה שמעתם וראיתם את זה. העיתונאי
גדעון לוי הסובל ממחלה פוליטית אידיאולוגית "סופנית", לאמור: מחלת הפלשתינים, שגישתו ומאמריו כלפי המתנחלים נטפו רעל והרס זה שנים, בגיבוי המטרייה של
עיתון הארץ, שמזמן עזב את ארץ ישראל ועבר להיות "ארץ אויב".
מר גדעון לוי השמיץ בהרצאה באירלנד, ליד דגלי פלשתין ברקע (אירלנד התומכת בטרור והטרוריסטים הפלסשתינים) את המדינה - הרקובה, המדכאת, המנותקת מהמציאות והמליץ על אישפוז מנהיגיה. ובכן גדעון לוי צודק - מי שמנותק מהמציאות צריך לאשפז אותו ומהר. אבל הראשון שצריך לאשפזו זה גדעון לוי ותומכיו בארץ ובעולם, ואין ספק שבבוא היום שם ימצאו מנוחה ומזור לדעותיהם.
אבל מעל כולם,
עמוס עוז - יקיר האליטות הספרותיות, יקיר השמאל הישראלי הנאור, שדעותיו והרצאותיו הן בסיס אידיאולוגי למר"צ או לשמאל החדש ורבים רואים בו מעין "גורו" אידיאולוגי שמאלני מתקדם, פישל בגדול - וזה כואב וזה מרגיז.
עמוס עוז הצהיר שיקדיש את ספרו על "אהבה וחושך" שתורגם לערבית לרוצח המורשע על-ידי בית המשפט הישראלי מרואן ברגותי - המרצה 5 מאסרי עולם בכלא. להזכיר לציבור הנאור, ולתומכי עמוס עוז, מרואן ברגותי, הואשם בסיוע, במימון ובמתן הוראות לרצוח יהודים משני צידי הקו הירוק. על-פי המסמכים שהוצגו בבית המשפט, הוא מעורב ברצח 35 ישראלים, פיגועים וניסיונות וכן הוא עצמו הורשע ב-5 מקרי רצח בפיקודו והוראותיו ועל כך נידון למאסר עולם.
עמוס עוז - מקדיש לו את ספרו, תוך הבעת תקווה לראותו "חופשי בקרוב בשלום ובחופש". ובכן, תחת מסווה תמים זה של תקווה לשלום, רצחו אנשיו של ברגותי, תומכיו, מעריציו, מתנגדיו, את ילדי איתמר ועוד ידם נטויה.
האם הסופר הדגול חי במציאות מדומה, או אי-שם במדבר הפוליטי הפרטי שלו, או שמא "הצביעות", שמאחורי דעותיו ושאיפותיו ההזויות, לאור המציאות שלפנינו, הסיטה את דעתו ומחשבותיו.
רבותי! עד אנה הגענו ולאן עוד נגיע, אם אישים אלה ינהיגו וישפיעו על דעת הקהל ומה יקרה אם לא נגיב במהרה. כאשר ועידת הפת'ח שהייתה לפני כשנה בבית לחם, שבראשה אבו-מאזן - ועל מנהיגיה נמנה הרוצח ברגותי - הצהירו בקבלת החלטותיהם כי:
1. המאבק המזוין - ימשך.
2. לא נוותר על זכות השיבה.
3. ירושלים כולה - בירת פלשתין.
ועוד עשרות סעיפים ברוח זאת ומבלי לשנות את תוכן "האמנה הפלשתינית" - שיש בה קריאה להשמדת ישראל, אלה הם הפרטנרים המועדפים של מנהיגי ואישי השמאל, כל זאת על חשבון "הכיפות הסרוגות" וגוש אמונים - שהם לטענתם מטרה לגיטימית לרצח.
האם הם באמת תמימים, ישרי דרך, חולמים או שמא צבועים בעור נחש נוטפי ארס, אנטי ישראלים, אנטי ציונים, אנטי דתיים - המתירים בדעותיהם "דם יהודי", כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה היהודית.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
