קושי חסר תקדים לשב"ס בקביעת סדרי כליאתו של קצב

‏שאלת אופי מאסרו של משה קצב מציבה בעיה קשה מאוד, וכמובן חסרת תקדים, בפני שירות בתי הסוהר, בשל הצורך להגן עליו מפני אסירים אחרים.

קיימת סכנה מוחשית, שאסירים שלא קיבלו חנינה מקצב בהיותו נשיא, או כאלו שירצו לנקום בו על מעשיו ו/או לזכות בפרסום, יבקשו לפגוע בו. להבדיל, זוהי לטענת המדינה אחת הסיבות לבידודו של יגאל עמיר ב-16 שנות מאסרו.

פקודת בתי הסוהר מעניקה למפקד כל בית כלא את הסמכות להחליט על החזקתו של אסיר בהפרדה ("בידוד" בלשון העם), בין היתר אם הדבר נדרש לשמירה על שלומו או בריאותו. ואולם, הפרדה מוחלטת - דהיינו אסיר בודד בתא - לא יכולה להימשך יותר משישה חודשים בלא אישורו של בית המשפט. הפרדה יחד עם אסירים נוספים (שכולם יחדיו מופרדים מיתר האסירים) מחייבת אישור של בית המשפט אחת לשנה.