אורי בלאו יועמד לדין בפרשת קם - בכפוף לשימוע

משרד המשפטים אומר, כי הסכם זה נחתם על-מנת שניתן יהיה להשיב למדינה את המסמכים המסווגים, למנוע את המשך הנזק הביטחוני, ומתוך ניסיון לאזן בין הצורך לחקור את החזקת המסמכים הסודיים שהתקבלו מקם לבין הרצון למנוע במידת האפשר פגיעה בחופש העיתונות.

עוד נקבע בהסכם, כי אם יוחלט להגיש כתב אישום בעניינו, ייערך השימוע לבלאו בפני היועץ המשפטי לממשלה, וזאת נוכח הרגישות המובנת של המקרה.

וינשטיין קיבל את העמדה העקרונית של הפרקליטות, השב"כ ומשטרת ישראל, וקבע שזהו מקרה חריג, חמור וקיצוני מבחינת היקף ההדלפה והנזק שנגרם והיה עלול להיגרם כתוצאה ממנה, וכך גם מבחינת התנהלותו של בלאו במהלך כל השתלשלות הפרשה.

וינשטיין מנמק את החלטתו בשורה של סיבות:

• כמות המסמכים שהחזיק בלאו - אלפי מסמכים מסווגים וסודיים ביותר, במשך תקופה ניכרת.

• רגישות המידע הכלול במסמכים אלה והנזק הביטחוני מחשיפתם (כפי שנקבע בידי הגורמים המוסמכים) ומעצם החזקתם באופן לא מבוקר ומאובטח.

• העובדה שבלאו פעל כפי שפעל על-אף שידע על הסכנה הנשקפת לבטחון המדינה ממעשיו ולאחר שהוזהר במפורש, וכן שיקר לרשויות וגרם להן להניח שהמסמכים המסווגים חזרו לידי צה"ל והם מאובטחים, בעוד שבפועל המשיך להחזיק במאות מסמכים (לרבות העתקים של אותם מסמכים שלכאורה החזיר במסגרת ההסכם).

• העובדה שלא שב לארץ על-מנת להיחקר במשך כשנה, על-אף שידע כי הוא דרוש לחקירה.

קבוצת הארץ מסרה בתגובה: "קיבלנו בצער את הודעת הפרקליטות. אנחנו משוכנעים שהשימוע לבלאו יבהיר ביתר שאת
שלכל אורך הפרשה הוא ביצע אך ורק את עבודתו העיתונאית ונהג כמקובל שנים בתחום הכיסוי התקשורתי של מערכת הביטחון".

כשנה מאוחר יותר, ביקש השב"כ מבלאו להחזיר לרשויות את המסמכים המסווגים שברשותו. בשלב זה לא היה ידוע לרשויות מה מקורם של המסמכים אשר שימשו אותו בכתבותיו, אולם התגבש החשד שבידיו מסמכים מסווגים נוספים, אשר החזקתם בידי גורמים בלתי-מוסמכים פוגעת בבטחון המדינה.

על-פי הסכם שגובש עם בלאו באותה עת, הובטח לו חיסיון מלא מפני נקיטת הליכים נגדו לגבי המסמכים אותם ימסור, לרבות הבטחה שלא ייחקר כחשוד ולא יישאל על אודות מקורותיו. כן סוכם, כי המסמכים לא ישמשו כראיה בהליך פלילי נגד מי שהדליף אותם, אם יאותר. זאת, אומר משרד המשפטים, מתוך רצון לגלות רגישות לעבודתו העיתונאית של בלאו, ולאזן אותה אל מול הסיכון שבהחזקת המסמכים.

כמו-כן סוכם, כי מחשבו האישי של בלאו, בו נמצאו לדבריו המסמכים, יושמד והמדינה תממן עבורו רכישת מחשב אישי חדש. בלאו מסר 50 מסמכים בלבד, וטען שאלו הם כל המסמכים המסווגים שברשותו.

מספר חודשים מאוחר יותר, כאשר התגלתה זהותה של קם, התברר שהיא העבירה לבלאו 1,800 מתוך המסמכים שגנבה. לאור זאת נדרש בלאו להתייצב לחקירה, אך הוא נמלט ללונדון ושהה שם חודשים ארוכים, בגיבוי מלא של עורכיו ובמימון של קבוצת הארץ. באי-כוחו של בלאו החזירו באותה עת חלק מהמסמכים, אך לטענת המדינה - לא את כולם.

בספטמבר 2010 נחתם עם בלאו הסכם במסגרתו התחייב לשוב ארצה, להשיב את כל החומרים המסווגים שבידיו, בין אם קיבל אותם מענת קם או ממקורות אחרים, ולהיחקר על החזקת המסמכים שקיבל מקם בניגוד לחוק, אם כי לא בתנאי מעצר.

באשר לחומרים שמקורם איננו קם, המדינה התחייבה כי הם יועברו לידי גורם מוסמך בצה"ל שיעריך את הנזק שנגרם מדליפתם, ולאחר מכן הם יושמדו, ולא ייעשה על-ידי המדינה כל ניסיון להתחקות אחר מי שהדליפם או העבירם לידי בלאו.