ביהמ"ש אסר על אם לפרסם את יומן בתה שהתאבדה

שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה, אספרנצה אלון, אסרה (17.3.11) על אם לפרסם את יומן בתה שהתאבדה בגיל 14 וחצי. האב התנגד לפרסום, ולפיכך נדרשה הכרעתו של בית המשפט.

האם ביקשה לפרסם את היומן (60 עמודים מודפסים) בין חבריה של בתה לקראת יום השנה השלישי לפטירתה, והסבירה זאת בכך שהוא משקף את כשרונותיה וסיפור חייה. פסיכולוג שבדק את המקרה לבקשת בית המשפט הביע התנגדות עקרונית לפרסום, באומרו שהדבר עלול לעודד נערים אחרים להתאבד.

אלון אסרה את הפרסום בעיקר בהתבסס על כך שהבת עצמה ביקשה עוד בחייה לשמור על פרטיות רשימותיה. האם העידה, כי מצאה במגירת שולחנה של בתה את היומן ועליו הכתובת "פרטי/סודי/נא לא לפתוח/אבל אם בכל זאת את קוראת את זה, שאני לא אדע מזה אף פעם. הסכם ג'נטלמני כזה, אה?". בתוך היומן עצמו רשמה הבת: "למה לעזאזל אתה קורא את זה?! אה?!"

עוד אמרה אלון, כי הבת אף הביעה במפורש את רצונה מה יפורסם לאחר מותה, שכן היא הותירה מכתבי פרידה מחבריה הקרובים וביקשה ספציפית שהללו יועברו לידיהם. מאחר שהאם העידה שעוד בחייה של הבת כיבדה את פרטיותה ולא קראה את היומן במלואו, קבעה אלון, קל וחומר שיש לכבד את פרטיותה לאחר מותה.

אלון מוסיפה וסומכת את ידיה על חוות הדעת של הפסיכולוג: "קראתי את היומנים ואני מוצאת כי אזהרת הפסיכולוג יש בה ממש. חלק לא מבוטל מהיומנים עוסק במוות. קיימת סכנה כי מתבגר שחווה משבר סביב נושאים שהגיל מזמן (חברים, משפחה, זהות וכו'), עלול בעת מצוקה, לחקות ולהזדהות עם הנערה שהתאבדה, ולראות בצעד זה של התאבדות אופציה לגיטימית, בעיקר לאור הפרסום שינתן להבאת דברי הנערה המנוחה לציבור".