נזיפה, קנס של 200 שקל והעברה של שלוש שנים לתפקיד אחר - זה היה העונש המשמעתי שגזרה המשטרה על רס"מ נפתלי מויאל, לאחר שנמצא אשם בהתרשלות חמורה באירוע שהסתיים במותו של שוטר אחר. בג"ץ דחה (31.3.11) את עתירתו של מויאל נגד העברתו מתפקידו.

השוטר יגאל אלישע התמוטט ומת באוגוסט 2009 במהלך מבחן הכושר בר-אור. ועדת בדיקה של המשטרה מצאה, כי המקרה מלמד על בעיית משמעת מובהקת, וכי מדובר בכשל מתמשך ובזלזול בהוראות המשטרה. היא המליצה על צעדים משמעתיים ומינהליים כלפי קצינים ושוטרים, ובהם מויאל שהיה מדריך כושר והאחראי על ביצוע המבחן.

ממצאים חמורים

לגבי מויאל נמצאו ממצאים חמורים, ובראשם העובדה שלמרות שהכיר היטב את הנהלים הרלוונטיים, לא דאג להחתמת המשתתפים על טופס הצהרת בריאות, ולא וידא שהם מילאו טופס זה. הפקודות אוסרות במפורש על השתתפות שוטרים במבחן הכושר בלא חתימה על הצהרת הבריאות. כמו-כן נמצא, כי מויאל לא הקפיד על מילוי ההוראה לפי המבחן ייערך רק למי שעברו בדיקה רפואית מקיפה.

הוועדה קבעה, כי מויאל התרשל בצורה חמורה במילוי תפקידו, בציינה שבמשך שנים לא הקפיד למלא את ההנחיה בנושא הצהרת הבריאות. הוועדה המליצה להעמידו לדין משמעתי, וכן לסיים את תפקידו כמדריך כושר ולהעבירו לתפקיד אחר. מויאל הועמד לדין משמעתי בפני קצין אגף מבצעים דרום, והורשע באי מילוי הוראה.

"איש לא מילא הצהרה"

בעתירתו טען מויאל, כי הוא השוטר היחיד שהודח בעקבות האירוע, מאות שוטרים מתחמקים בעקביות ובשיטתיות מהבדיקה הרפואית המקיפה והאחריות בנושא הצהרות הבריאות אינה חלה עליו.

עוד נטען, כי מאות שוטרים נטלו שוב ושוב חלק במבחני בר-אור ובפעילויות ספורט נוספות, מבלי שאיש מהם מילא את ההצהרה, והדרישה למילוי הצהרת בריאות היא בבחינת "אות מתה". לבסוף טען מויאל, כי שוטרים רבים הממלאים את ההצהרה, אינם מוסרים דיווחי אמת, כך שאין בדרישה זו כל תועלת.

"לא היה מקום שיעשה דין לעצמו"

המדינה טענה בתגובה, כי האחריות על העברת הבוחן בהתאם להנחיות ולכללים הקבועים בפקודות המשטרה, הוטלה בראש ובראשונה על מויאל, מתוקף תפקידו כמדריך כשירויות. הוא שאל את המשתתפים בבוחן מספר שאלות על מצבם הבריאותי, אולם לא דרש ולא עמד על כך שהם ימלאו טופס הצהרת בריאות, ונמנע מלבדוק מי מבין המשתתפים לא עבר בדיקה או נתון למגבלה רפואית. התנהגות זו אפיינה את עבודתו של מויאל במשך שנים רבות, והוא אף הביע זלזול לא פעם בנהלים המחייבים אותו בעבודתו.

השופט עוזי פוגלמן דחה את העתירה לאחר שקבע, כי בעונשו של מויאל לא נפל חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות בג"ץ. לדבריו, מויאל חטא "במחדל מתמשך בנושא אי הקפדה על מילוי הצהרות בריאות. אפילו סבר העותר שההוראה בעניין זה הינה חסרת תועלת, לא היה מקום לכך שיעשה דין לעצמו, ויתעלם מהוראות מחייבות".