פיינל פור 1994 בת"א. עשר דקות בלבד אחרי זכייתה המפתיעה של חובנטוד בדאלונה בגביע אירופה לאלופות עוזב ז'לימיר אובראדוביץ' את שחקניו החוגגים, את השמפניות וכלי התקשורת וניגש לבחור על כסא גלגלים שיושב בצידו של האוהל החגיגי שהוקם מחוץ ליד אליהו. סלובודאן יאנקוביץ' היה שחקן מחונן מפאניוניוס שבהתקף זעם בזמן משחק חבט את ראשו בעמוד הסל ונותר משותק (מת ב-2006 בגיל 44, א.ג). במשך חצי שעה, בזמן שקורני תומפסון והספרדים לא יודעים את נפשם מרוב אושר ומשתוללים, נותר המאמן ישוב ליד הסרבי הנכה ושוחח עימו. בעצב. עד ראיה לאירוע מספר כי שום הבעת שמחה, לנוכח ההפתעה המרעישה שזה עתה היה אחראי לה, לא נראתה על פניו. על המגרש אנחנו מכירים היטב את השועל הוותיק אובראדוביץ'. הקשוח, התובעני, המאמן זולל התארים שמרבה לצעוק ומקטר בתיאטרליות לעתים מוגזמת על כל שריקה נגד קבוצתו. אבל מיהו באמת מאמן פנאתינייקוס? איש שונה לחלוטין מהדימוי שמצטייר. עיתונאי יווני מתאר אותו כד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, אבל תחת שליטה. כאדם שיודע ומווסת היטב בין התפרצויות זעם מקצועיות לקלילות חברתית יוצאת דופן, במיוחד לנוכח מעמדו כאל באתונה.
באליפות אירופה 2005 אחד המראות שלא יישכחו היה זה של אובראדוביץ' מתפרץ על שחקניו הסוררים בנבחרת סרביה. אבל בחיי היום-יום הוא מתנהל וחי בדיוק כמוהם, אולי עם פחות אגו כלפי חוץ – תכונה אותה הוא מתעב ולא מוכן לקבל בקבוצותיו. מי שתקף את היותם לא מקצוענים, מבלים ושותים, "חי נכון", כפי שאומרים אצלנו. "ז'לימיר אוהב את החיים הטובים", מספר העיתונאי דימיטריס חריסטאנטיס מהאתר SPORT24 ביוון. "מחוץ למגרש הוא חברותי מאוד, יוצא בלילות ונהנה מהחיים. הוא אוהב את חיי הלילה וחיבתו הגדולה ביותר היא למסעדות יוקרה. הוא מה שנתפס כ'קול' בעיני העם. העדיפות שלו מחוץ למגרש היא כיצד לחיות נכון וזו אחת הסיבות לדעתי מדוע הוא נמצא בפאו כבר 12 שנים ויישאר לבטח עונה אחת נוספת לפחות. אתונה אוהבת אותו והוא אותה". אובראדוביץ' נראה מאיים מרחוק, אבל כל תנועה אצלו מתוכננת כל עוד הוא נמצא באולם הכדורסל. "אתם מכירים אובראדוביץ' אחד", מספר חריסטאנטיס, "אבל באופיו כאדם הוא הפוך לגמרי. הוא טיפוס חברותי מאוד, מתחבר מהר מאוד לאנשים ומאוד נינוח".
למרות יחסים מצוינים עם לא מעט עיתונאים וכלי תקשורת, אובראדוביץ' ממדר היטב את ההמון מחדירה לחייו הפרטיים. כך, שלושה עיתונאים יוונים עימם שוחחתי לא ידעו אפילו לומר האם הוא נשוי. אחד רק הסכים לומר שבעשור האחרון יצר לעצמו המאמן שם של רודף שמלות. וומנייזר. "אחת הסיבות לכך שהוא מאוד אוהב את אתונה זו העובדה שהיא במרחק שעת טיסה בלבד מבלגרד, שם משפחתו מתגוררת", מספר אחד מהם. "ז'ליקו התגרש לפחות פעם אחת, ואנחנו יודעים שכיום הוא חי עם אישה אחרת, אך הסטטוס שלהם, נשואים או בני זוג בלבד, אינו ידוע לנו. מה שכן, יש לו בת המתגוררת בברצלונה ובן צעיר ממנה שנמצא איתו ביוון".בפיינל פור 2001 בברסי אובראדוביץ' השתולל בשניות הסיום ולאחר ההפסד למכבי ת"א. רגע אחר כך, פשט את חליפת האיומים שעטה על עצמו. "השתכנו באותו מלון והיינו נפגשים בכל ערב באותו בר", מספר סוכן השחקנים זאב גרוס. "לא ראית עליו שמץ ממה שאחרים ראו במגרש דקות קודם לכן. אחרי 2 כוסות בערב הראשון, התחלנו לדבר. אתה יודע איך זה, מתפתחות שיחות ולא על כדורסל. מדברים על ישראל, על אירופה ועל נושאים שונים ומגוונים. הוא תמיד היה נחמד. רגע אחרי העצבים במגרש, הוא יודע להתנתק. המדהים הוא שכשהוא היה בבר אף שחקן מפאו לא היה שם, גם לא חברי ההנהלה".
חיבה גדולה נוספת של אובראדוביץ' היא הקזינו. אמת, לא מעט מאמנים אוהבים לגלגל קוביות ולהמר כשמותר, אבל היו שנים שהמאמן הסרבי היה בדרך קבע מבקר במקומות כאלה. מספרים כי בשנים האחרונות התמתן. אולי המוריניו של הכדורסל התבגר. מוני גאון, חבר הנהלת בוסנה סראייבו הגדולה, המשמש כיום כאיש הקשר של השחקנים ממדינות יוגוסלביה לשעבר בישראל ובין הקבוצות משתי המדינות, הוא אחד מחבריו הקרובים במשך כמה עשורים. "ז'לימיר חבר נאמן. איזה בן אדם הוא ניתן ללמוד ממשפט אחד שאמר כשפאו הגיעו לפה לפני כמה עונות למשחק ונתקעו בשדה התעופה בגלל שביתה. השאלה הראשונה שהוא נשאל על ידי העיתונאים בארץ היא עד כמה עודד קטש חסר לו. הוא ענה בלי לחשוב: 'אם זו השאלה הראשונה, זו גם האחרונה. יש לי עוד 11 שחקנים ואני נותן את אותו הכבוד לכולם, מהראשון עד האחרון. ז'לימיר הוא איש שלא רוצה לפגוע באחר אלא מכבד את כולם. לקטש בכלל הייתה לו פינה חמה בלב והוא מאוד אהב אותו וכאב את הפציעה הקשה שלו. עד היום בכל שיחה איתי הוא שואל עליו מיד. הוא איש עבודה על המגרש, אבל מחוצה לו הוא כמו אבא, אמא, אח וחבר של כולם".
יש שיגידו שהחספוס נובע מהעבר שלו ביוגוסלביה. כנער צעיר שגויס לצבא עבר מאמן פאו תאונת דרכים קשה, במהלכה דרס למוות אדם ונשלח לשנה בכלא. "למרות פרטיזן וכל הקסם סביבו כבר אז, הוא ריצה את העונש", מספר גאון. "זה משהו שהשפיע על אופיו בשנים הבאות. אני יכול לומר שעד היום מבקשים ממנו עזרה המון אנשים, לאו דווקא רק עזרה כספית. וז'לימיר לא אומר לא, הוא יעזור לכולם, ובראש ובראשונה לחבריו. חברות היא ערך עליון עבורו, בחייו האישיים ובקבוצותיו. הוא חבר אמיתי". על כך העידו כולם, מיאנקוביץ' על כסא הגלגלים, שבינתיים הלך לעולמו בגיל 44, ועד אחרון הבליינים בברים של אתונה.
http://www.sport5.co.il/SIP_STORAGE/FILES/3/226253.jpg
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
