על בתי המשפט לשלוח נאשם לקבלת תסקיר מאת הממונה על עבודות שירות, רק אם הם סבורים שייתכן שבסופו של דבר אכן יחליטו לגזור עליו עבודות שירות. כך אומר (ג', 3.5.11) שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין.
רובינשטיין דחה בקשת רשות ערעור של נאשם, שהורשע בתקיפת בנותיה של אשתו לשעבר ובהתעללות בקטין, ואשר נדון לשישה חודשי מאסר בפועל לאחר שנשלח לתסקיר בפני שירות המבחן. הנאשם טען, כי עצם שליחתו לממונה על עבודות השירות, יצרה בקרבו ציפייה לגיטימית לכך שזה יהיה עונשו.
רובינשטיין דחה את הערעור בשל העדר סיבה ל"גלגול שלישי" (בבית משפט השלום נדון הנאשם לשנת מאסר בפועל והמחוזי הפחית את עונשו במחצית). הוא גם מזכיר את דברי השופט
יורם דנציגר, כי עצם השליחה לממונה על עבודות שירות אינה "מהוה עילה להיווצרותה של ציפיה סבירה או הסתמכות מצד נאשם".
עם זאת, רובינשטיין מתייחס גם לפסק דינו של בית משפט השלום, אשר קבע, כי "יהא הדבר אשר יהא, אינני סבור כי ראוי לאפשר לנאשם לבצע המאסר בדרך של עבודות שירות". במצב זה, אומר רובינשטיין, לא היה מקום לשלוח את הנאשם לקבלת התסקיר, ודאי לנוכח העובדה שלא הובהר לו שקבלת התסקיר אינה מהווה אינדיקציה לעונש הצפוי.
רובינשטיין שב על דבריו בפסק דין קודם: "ייטיבו בתי המשפט לנהוג אם יזמינו חוות דעת מן הממונה על עבודות שירות רק בשעה שיגיעו לכלל סברה מגובשת, כי אם תהא חוות הדעת חיובית אכן יגזרו עונש שירוצה בעבודות שירות", אם כי ברור שבית המשפט רשאי להגיע בסופו של דבר למסקנה אחרת.
רובינשטיין מוסיף ומנחה את בתי המשפט: "דרך המלך צריכה להיות זו: שמיעת הטיעונים לעונש, עיון בתסקיר שירות המבחן ככל שהוזמן, ורק אז - משנתגבשה ביסודה דעתו של בית המשפט שיש מקום לעבודות שירות, אחד משני אלה: גזירת הדין תוך הפניה לממונה על עבודות שירות או הפניה לממונה עובר לגזירת הדין. בכך נמנעים עוגמת הנפש, וגם ערעורים הנאחזים באותה ציפייה. לטעמי ראוי כי כך ינהגו בתי המשפט לתועלת הכלל, לרבות חיסכון בזמנו של הממונה על עבודות שירות שאף עתותיו אינן בלתי מוגבלות".
