בית משפט השלום בתל אביב דחה (14.4.11) תביעה של מינהל מקרקעי ישראל נגד יצחק עיון ואהרון חיות, על שפתחו לכאורה עסקים בקרקע חקלאית בכפר אז"ר. גם התביעה נגד המושב נדחתה, והמינהל חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טירחת עו"ד ברבבות שקלים.
המינהל טען, כי הנתבעים חכרו מגרש בן 7.8 דונם בכפר אז"ר למטרות חקלאיות. בפועל, הקימו במקום משתלת פרחים מסחרית, עסק לשזירת פרחים, חוות ליטוף חיות ומחסן ציוד הגברה לאירועים. המינהל תבע להוציא צו סילוק יד נגד הנתבעים, ולחייבם לשלם דמי שימוש על השנים שבהן הפעילו את העסקים (לפני כ-ארבע שנים וחצי פרצה במקום דליקה, והשימושים המסחריים פסקו בעיקרם).
השופט דן מור דחה את התביעה. על חלק מטיעוני המינהל אף אמר כי "טוב היה אם טענה זו לא הייתה נטענת". השופט קבע כי שזירת פרחים ושיווקם הם חלק מהפעילות החקלאית. אשר לחוות ליטוף החיות, אומר השופט: "אם הנתבעים היו מגדלים עגלים כדי לשווקם - הייתה נחה דעתו של המינהל. אבל אם ילדים מלטפים את העגלים, זה נקרא שימוש חריג?!" המחסן אומנם הוא שימוש חריג, אך לא הובאו ראיות שהיה פעיל.
לדברי השופט מור, "התקופה של עבודה עברית וכיבוש השממה בידיים עברית - חלפה ועברה...לטעמי, כל דבר הוא חקלאי, חוץ מעיסוק המוכר כבלתי חקלאי". מחסן הציוד אומנם חורג משימוש חקלאי, אך לא הובאו ראיות שהיה פעיל.
עו"ד דוד בסון (ממשרד הרטבי-ברונשטיין-בסון), לא היה מעורב במשפט, אך כמומחה בנושאים אלו חיווה את דעתו: "פסק הדין מהווה מכה לא קלה למינהל, וצפוי שהוא יערער עליו".
כתב News1 מציין, עם זאת, כי אין לראות את פסק הדין כתקדימי, מן הסיבות הבאות:
- פסק דין של בית משפט השלום אינו נחשב כתקדים, מבחינה משפטית;
- בפסק דין קודם אישר בית משפט דיג למטרות מסחריות בבריכות דגים, שנכרו על קרקע חקלאית;
- בפסק דין קודם אחר אישר בית משפט לנהל עסק של מכירת פרחים על קרקע חקלאית.
בשולי פסק הדין יצוין: הנתבע הראשון, יצחק עיון, הוא נפגע פעולת איבה. הוא נאלץ, על כן, להעביר את ניהול המגרש והמבנים שעליו לנתבע השני, חיות, שהוא גיסו. בית המשפט קבע גם שאין דופי בפעולה זו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
