ויכוח בציבור הדתי-לאומי על הטוקבקים

כיצד יש להתייחס לתופעת הטוקבקים מבחינה הלכתית, מוסרית ומעשית? דיון על כך התקיים בסוף השבוע מעל דפי עלון השבת של תנועת הרבנים הדתית-לאומית "צהר".

ח"כ זבולון אורלב הציג את הצעת החוק שהניח על שולחן הכנסת, ולפיה יוכל בית המשפט לחייב אתרים לחשוף את כתובת ה-IP של שולחי טוקבקים המהווים לכאורה לשון הרע. הצעת החוק נועדה לתת מענה להחלטת בית המשפט העליון, שקבע כי במצב החוקי הנוכחי אין אפשרות לכפייה שכזאת.

לדברי אורלב, הצעתו באה לקיים את הצו המקראי של "ארור מכה רעהו בסתר", אשר לפי רש"י מתייחסת ללשון הרע, בלא יכולת של הנפגע להגן על שמו הטוב. "הצעת חוק זו מביאה לידי ביטוי את שאט הנפש הציבורי מזיהומה של הרשת בדברי לשון הרע ושקרים, ומאפשרת לנו להיות חברה מוסרית ויהודית יותר", סבור אורלב.

לעומת זאת, אומר יועץ התקשורת אמנון שוקרון, לשעבר עורך העיתון "מקור ראשון", כי מדובר בחוק בלתי ישים, מזיק ומסרס. לדבריו, ניתן יהיה לעקוף בקלות את חובת החשיפה על-ידי שימוש במחשב אחר, ובעלי הון וכוח יוכלו להחליש את כוחם של הטוקבקיסטים כחושפי שחיתות ועוולות.

"איך מתמודדים עם לשון הרע ברשת?" שואל שוקרון ומשיב: "לא מתמודדים! טוקבק הוא אנונימי, וההנחה היא שהאנונימיות פוגעת באמינות. לכן, גם קריאת הטוקבק נעשית בספקנות גדולה". לדעת שוקרון, בעידן של שליטת אילי הון בתקשורת, יש חשיבות רבה בטוקבקים לאור ירידת מספר התחקירנים ולכן יש לאפשר למרחב ציבורי זה להתנהל בלא פיקוחו של אח גדול.

גם בין רבנים חלוקות דעות לגבי ההצעה. הרב בניהו ברונר, נשיא ישיבת ההסדר בצפת, מברך עליה. הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקוה, סבור לעומתו שחוקים יכולים רק לעמעם את פגישת לשון הרע שברשת, והפתרון היסודי הוא בתחום החינוך והמוסר.