אקירוב מינה את מרידור, וזו הדיחה את יריבו

אוניברסיטת תל אביב הייתה בכותרות בשנתיים האחרונות, אבל לאו-דווקא מהסיבות הנכונות. תחילה התפטר נשיא האוניברסיטה, פרופ' צבי גליל, ואז נטען בתקשורת שהוא למעשה הודח בידי הוועד המנהל, בראשו עמדה אז ליאורה מרידור. לאחר מכן חשף "כלכליסט" את ההפסדים הכבדים שנגרמו לאוניברסיטה מהשקעותיה בשוק ההון ואת המחלוקות הקשות שהתגלו בין הוועד המנהל לבין ידידי האוניברסיטה בחו"ל. כל אלו הסתיימו בהתפטרותה של מרידור. מאחר שגם במשרד מבקר המדינה קוראים עיתונים, נערכה ביקורת בשני הנושאים.

ברמה העקרונית מצא המבקר, כי הוועד המנהל לא היה נתון לפיקוח ולביקורת, והוא היה היחיד המוסמך למנות ולפטר מי מחבריו. יחסי הגומלין בינו לנשיא וחלוקת הסמכויות ביניהם לא הובהרו במידה מספקת. אומנם לוועד המנהל הוענקה הסמכות למנות את הנשיא ואף להעבירו מתפקידו, אך לא פורטו סמכויות הפיקוח שלו על הנשיא.

לאחר כניסתו של גליל לתפקידו התגלעו מחלוקות ועימותים, חלקם על-רקע אישי, בין גליל, חברי בוועד המנהל וחבר הנאמנים, אשר הקשו מאוד על תפקודה התקין של האוניברסיטה. מקצתם נוצרו עקב אי-בהירות החוקה ומקצתם עקב היעדר איזון מספק בין מוסדות אלה. מערכת יחסים עכורה התפתחה בין הנשיא ובין חבר הוועד המנהל, אלפרד אקירוב, אשר קרא להדיח את גליל.

ההליך שהביא לסיום כהונתו של גליל, גרם לחילוקי דעות חריפים בין הוועד המנהל ובין רוברט גולדברג, יו"ר חבר הנאמנים דאז. בעיצומו של המשבר פנה בנובמבר 2009 גולדברג לוועד המנהל וביקש ממנו להעביר מתפקידם את נציגי הציבור ואת מרידור.

אין נהלים למניעת ניגודי עניינים

האוניברסיטה לא קבעה נוהל למניעת ניגוד עניינים של חברי הוועד המנהל: לא נקבעו סדרי הדיווח שלהם על קשריהם ובייחוד קשרים עסקיים עם גופים המקיימים קשרים עם האוניברסיטה; לא נקבעו סדרי הדיווח שלהם על קשרים עסקיים ואישיים שיש להם עם חברים אחרים בוועד המנהל ועם מועמדים לכהן בו; ולא נקבעו הגורמים האחראים לקבלת הדיווחים ולקביעת דרכי הפעולה שיינקטו נוכח האמור בהם. בהיעדרו של נוהל כזה לא נדרש איש מחברי הוועד המנהל לדווח על קשרים אלה.

חברי הוועד המנהל, ובהם נציגי הציבור, לא הפנימו די הצורך את העובדה שעליהם לנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי שלא ייקלעו למצבים של ניגוד עניינים ואף של חשש לניגוד עניינים. בפועל, חלק מחברי הוועד המנהל נקלעו למצבים שהיה בהם חשש לניגוד עניינים בין פעילותם באוניברסיטה ובין פעילויות אחרות שלהם.

בינואר 2009 הציעה ועדת חיפוש למנות את מרידור ליו"ר הוועד המנהל, ובמרס 2009 אישר הוועד המנהל את המינוי. ואולם, בעת בחינת המועמדים שימשה מרידור כדח"צית בחברת אלרוב של אקירוב, שהיה חבר בוועדת החיפוש - אך גם היא וגם אקירוב לא דיווחו על הקשר ביניהם. ועדת החיפוש ראיינה רק את מרידור, ולמעשה קיבלה את החלטתה בלא שהשוותה בינה ובין מועמדים אחרים; רק לאחר שוועדת החיפוש בחרה את מרידור, היא התבקשה להגיש לאוניברסיטה מסמך המפרט את קורות החיים שלה.

במאי 2009 אישר הוועד המנהל את מינוים של פרופ' בולסלב גולדמן וד"ר שוקי גלייטמן לנציגי ציבור לוועד המנהל. ועדת החיפוש שהמליצה עליהם, אשר בראשותה עמדה מרידור והיה חבר בה גם אקירוב, לא רשמה פרוטוקול מפורט די הצורך ולא ראיינה איש מהמועמדים. בין גולדמן ואקירוב יש קשרים חברתיים, ולמרידור יש היכרות רבת שנים איתו ועם גלייטמן.

הרכב נציגי הציבור בוועד המנהל הנוכחי של האוניברסיטה אינו מגוון במידה מספקת. למעט חבר אחד העוסק בתחום המשפטי, חבריו פעילים בתחום העסקי והניהולי, ואין בו אנשים הפועלים בתחומים חשובים אחרים שיכולים לתרום לאוניברסיטה, כגון רוח, חברה, תרבות, חינוך וביטחון. כמו-כן קיימת מערכת של קשרים אישיים ועסקיים בין נציגי הציבור החברים בו שאינה תורמת להטרוגניות שבו.

אקירוב בדק את הקבלן שעבד גם עבורו

מכאן עובר המבקר לתיאור ניגוד העניינים בו היה מצוי אקירוב, אשר התפטר מהוועד המנהל ערב פרסום הדוח - וכנראה לאחר שהטיוטא הועברה לעיון הוועד. בשנת 2007 הוטל על אקירוב לבחון את פרויקט הקמת מעונות הסטודנטים, בו היו צפויות לשיכון עובדים הכנסות של מיליארד שקל והכנסות נטו של 165 מיליון שקל במשך 25 שנה. ההחלטה התקבלה מבלי שאיש ממקבליה - הנשיא איתמר רבינוביץ, יו"ר הוועד דב לאוטמן והמנכ"ל גדעון לנגהולץ - ישאל את עצמו האם ראוי שבדיקה כזאת תיעשה בידי יזם מרכזי בתחום הנדל"ן.

מה שאקירוב לא סיפר לאיש היה, שחברת סולל בונה - שהייתה הקבלן המבצע להקמת המעונות - בנתה באותו עת עבורו את פרויקט ממילא בירושלים. כאשר הנשיא החדש של האוניברסיטה, צבי גליל, הביע הסתייגות ממעורבותו של אקירוב, נדחתה עמדתו בידי הוועד המנהל.

המבקר עובר לנסיבות סיום כהונתו של גליל. מסתבר, כי בניגוד להודעת האוניברסיטה כאילו נשיאה ביקש לחזור ולהתמקד במחקר, הוא נדרש בידי הוועד המנהל להתפטר בתוך 48 שעות והוחלט שיודח אם יסרב. היה זה ביוני 2009, שנתיים בלבד לאחר שהחל בתפקידו. מרידור התמנתה ליו"ר הוועד רק 3.5 חודשים קודם לכן, והיא שדרשה את ראשו של גליל.

מרידור לא דיווחה מבעוד מועד למוסדות העליונים של האוניברסיטה - חבר הנאמנים והסנט - על כוונתה להביא להפסקת כהונתו של גליל ואף לא דיווחה להם על כך בדיעבד. ישיבת ההמשך התקיימה ללא המשקיפים הקבועים (המנכ"ל, היועץ המשפטי ויו"ר אגודת הסטודנטים), שאמורים על-פי החוקה להשתתף בישיבות הוועד המנהל, ואף רקטור האוניברסיטה דאז לא נכח בה. בסדר היום המתוכנן של הישיבה הרשמית שקדמה לישיבת ההמשך, לא נאמר דבר בנושא הדחת הנשיא. גולדמן וגלייטמן, שנכנסו לתפקידם סמוך למועד הישיבה, השתתפו בדיון ואף תמכו ביוזמתה של מרידור. ההחלטה לא התקבלה בהצבעה חשאית כנדרש בחוקה. המבקר מסכם: "הליך זה, שהיה להלכה התפטרות ולמעשה הדחה, נעשה בחופזה ושלא בהתאם למתחייב מהחוקה".

אנחנו נעשה את הסיכום שהמבקר לא עשה במפורש: צבי גליל התעמת עם אלפרד אקירוב. ליאורה מרידור, שמונתה למעשה בידי אקירוב, דרשה את פיטוריו. בולסלב גולדמן ושוקי גלייטמן, שמונו למעשה בידי מרידור, תמכו במהלך.

אוניברסיטת ת"א מסרה בתגובה: "בעקבות הנסיבות שהובילו לסיום כהונתו של הנשיא הקודם, האוניברסיטה בחנה מחדש את מערכת האיזונים בין חבר הנאמנים, הוועד המנהל והסנאט. בעקבות הלקחים שהופקו, נעשו שינויים בחוקת האוניברסיטה ובסדרי העבודה של ועדות המינויים, העולים בקנה אחד עם המלצות דוח מבקר המדינה".