אולמרט: נתתי אמון מלא באורי מסר

ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אומר שנתן אמון מלא בשותפיו למשרד עריכת הדין - אורי מסר וברוך אדלר. מסר הוא ציר מרכזי בכתב האישום נגד אולמרט, הן בפרשת טלנסקי והן בפרשת מרכז ההשקעות, והיה אחד מעדי התביעה החשובים.

אולמרט סיפר כיצד הכיר את שולה זקן, כאשר החל לעסוק בעריכת דין בשנת 1977 והיא עבדה כמזכירה במשרד מתחרה. זקן עברה לעבוד עימו ועם מסר, כאשר הקימו את משרדם בינואר 1978. זקן העירה מספסל הנאשמים, שנשאה אז עדיין את שם נעוריה.

הוא הסביר, כי השתדל להימנע מליטיגציה, למרות שאהב אותה מאוד, על-מנת להימנע מהתנגשויות בין לו"ז בית המשפט לבין לו"ז הכנסת. אולמרט ציין, כי היה חריג לכך רק פעם אחת, כאשר ייצג פרו-בונו של תנועת על"ם. יצוין, כי על-פי כתב האישום, אחד המקרים של המימון הכפול בפרשת ראשונטורס נוגע לעמותה זו.

לדברי אולמרט, בפועל ניהלו את המשרד מסר ועו"ד ברוך אדלר. "את המשכורת שלי קיבלתי ממסר. היינו שותפים 12 שנים, ומעולם לא בדקתי כמה הגיע לי", אמר. הוא אישר, כי חלקו במשרד היה 50% והעריך, כי חלקו בהכנסות היה יותר ממחצית בשל היותו מוכר יותר משותפיו. "מה שאורי נתן לי - זה מה שקיבלתי. תמיד הודיתי לו וחשתי סיפוק על כך שהשותפים שלי הם אנשים שאפשר לסמוך עליהם".


"שולה הביאה איתה רוח צעירה"


אולמרט הדגיש, כי נתן אמון מלא בשותפיו ומעולם לא התערב בעבודתם ולא בדק את החשבונות שערכו. על זקן אמר, כי היא נשכרה בשל המרץ שהפגינה והרוח הצעירה שהביאה איתה. "חשבנו שהיא האדם הכי מתאים שיכול להיות. אם היינו צריכים לחפש, היינו מחפשים מישהי עם אותן תכונות שזיהינו בה".

לדברי אולמרט, כאשר התמנה לשר ב-1988 הודיע למסר ואדלר על עזיבתו ועל רצונו למכור להם את חלקו. "הם פרצו בצחוק ואמרו: אתה עוזב, הקליינטים יעזבו, מה אתה מוכר לנו? אבל בסוף הגענו למסקנה ולמחרת בבוקר כבר לא הייתי במשרד". הוא העריך, כי המו"מ על מכירת חלקו נמשך 40-30 דקות.

בהמשך עדותו התייחס אולמרט לשליחויותיו הגוברות לחו"ל בשליחותה של ממשלת שמיר. לדבריו, יצחק שמיר הציע לו להיות שגריר ישראל בארה"ב ואפילו שיהיה במקביל שר בממשלה, אך אולמרט עצמו סבר - וכך נקבע מאוחר יותר - כי אין אפשרות לכפילות כזאת. הוא אף אמר, כי השתתף לצידו של שמיר בפגישות עם בכירי הממשל האמריקני, ואף נשלח עם דן מרידור כדי להכין את פגישותיו של שמיר עם הנשיא ג'ורג' בוש האב.

אולמרט סיפר על קשריו עם ג'ו אלמליח, המהווה חלק מכתב האישום: "ג'ו אלמליח היה ידיד טוב מאוד שלי בירושלים. הוא הציע לי להצטרף כדירקטור בחברת ישראמקו ובחברת יואל שהיו אז בשליטתו. החברה יכלה להעמיד לרשותי כלי רכב שהשתמשתי בו, אבל שכר היה אסור לי לקבל. אני זוכר את משפחתו: הם היו עושים קבלות פנים בירושלים, והמרציפנים של גברת אלמליח היו ידועים. זה היה פינוק מיוחד".

על התמודדותו לראשות עיריית ירושלים ב-1993 אמר אולמרט, כי היה עליו להתגבר על התנגדותם של בני משפחתו, שלא רצו בחשיפה הצפויה אם ייבחר. קמפיין זה מהווה חלק מכתב האישום, שכן מוזכר בו שזו הייתה הפעם הראשונה בה קיבל אולמרט סיוע כספי ממשה טלנסקי.

אולמרט הסביר, כי התמודדות מול ראש העירייה דאז, טדי קולק, הייתה קמפיין מסוג שונה לחלוטין שהצריך משאבים מתאימים. "הגענו לשֵם", אמר אולמרט בחיוך כאשר הזכיר הסניגור אלי זהר לראשונה את טלנסקי. לדבריו, המיליונרים והנדבנים לודוויג יסלזון וצ'רלי ברנדהיים עודדו אותו להתמודד, אמרו שישתדלו לעזור לו והפנו אותו אל טלנסקי. הלה עסק אז בגיוס תרומות לבית החולים שערי צדק, שהשניים היו מהתורמים המרכזיים לטובתו.

"כאשר יסלזון וברנדהיים אומרים: זה האיש, אתה יכול להיעזר בו - אני לא שואל שאלה. אני לא מעלה על דעתי שהוא לא עומד בכל המבחנים של המקצועיות וההגינות", הוסיף אולמרט. "הוא לא היה האדם היחיד שעזר לי לגייס כספים, אבל הוא נראה לי מישהו שמאוד מאוד שווה להיפגש איתו".

על התרשמותו מטלנסקי אמר אולמרט: "הוא היה נחמד. הוא היה ורבאלי. הוא אמר לי שהוא נלהב מהעניין [התמודדותו של אולמרט - א.ל]. נחמד, בעל חוש הומור, לבבי, שרוצה לעזור, שלדבריו אוהב את ירושלים אהבה אין-סופית, שהאמין שאני יכול להיות ראש עיר".